מעשה רקח על הלכות כלים כד:ז

אין אדם מטמא וכו'. מרן ז"ל הקשה דטעם רבינו שלא נתמעט משכב שאינו שלו אלא מטומאת מדרס לא מטומאת מגע ולפ"ז מ"ש

גנב משכב וישב עליו טמא היינו בלא נגיעה ומ"מ יש לתמוה דהא מיעוטא דמשכב שאינו שלו גבי נוגע כתוב עכ"ל הנה בסוף פרשת מצורע כתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ופשט הפסוק מבואר ואיש טהור אשר יגע במשכבו של זב וטמא עד הערב ומדהו"ל למכתב במשכב וכתב במשכבו דרשו ז"ל דבא לאפוקי הגזול וכדאיתא בב"ק דף ס"ו וכוונת מרן ז"ל נראה ע"פ דברי רש"י ז"ל שם שפירש דגזרת הכתוב להוציא המשכב הגזול שאינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם ע"כ נראה מדבריו דאב הטומאה אינו נעשה אבל ראשון לטומאה לטמא אוכלין ומשקין נעשה וזה מדכתיב בקרא קמא כל המשכב דמשכב אפילו גזול ועפ"ז תמה על רבינו דאיך יטהר לגמרי ובחידושי מהרי"ל שהוא בשו"ת אדרת אליהו דף כ"ב סי' נ"ה כתב דקושיא אלימתא היא על דברי רבינו עיין עליו. אך לענ"ד נראה אי מהא לא איריא דרבינו מפרש ריבויא דכל המשכב לרבות כל דבר הראוי למשכב ולעולם דגזול אימעיט מכל טומאה (דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו) אך בנגיעה אינו כן מגזרת הכתוב דמדכתב בנוגע במשכבו דהיינו שלו של זב שהוא טמא משמע דהנוגע במה שנגע הזב בין שלו בין אינו שלו טהור (משום דהוי ראשון) לטומאה דנגיעת הזב אף בשאינו שלו טמא דאם הוא טהור למאי איצטריך מיעוטא וכעין זה ממש מצאתי להמל"מ ז"ל וזו נראית כוונת רבינו בלי ספק ואין כאן שום תמיה למבין אבל אני תמיה על המל"מ ז"ל שכתב אח"ז בד"ה ודע דסברת רבינו היא כסברת רש"י וכו' ע"כ. ובי אדוני אחרי המחילה רבה הלא לרש"י שדקדק דאינו נעשה אב הטומאה משמע דראשון מיהא הוי ורבינו טיהר לעיל:

ואם נתייאשו הבעלים טמא. כאן משמע דרבינו ס"ל דיאוש כדי קני וקשה דברפ"ב דהלכות גניבה ואבידה כתב ז"ל הגזילה שלא נשתנית אע"פ שנתיאשו הבעלים ממנה ה"ז חוזרת לבעלים בעיניה ואם נשתנית אע"פ שעדיין לא נתיאשו קנאה בשינוי ע"כ הרי דהעיקר כדי לקנותה הוא השינוי ולא היאוש ותו דרבינו פסק כהברייתא דמשכבו ולא הגזול ובפ' מרובה (בבא קמא דף ס"ו) הקשו לרב יוסף דס"ל יאוש כדי לא קני ממתני' דגנב וגזלן דמשמע מינה דיאוש כדי קני ותירץ רב יוסף דהוא הדין נמי בשינוי מעשה קאמר וכגון שקיצען והרב לח"מ שם בהל' גזילה תירץ לזה דההיא גזרת הכתוב היא כהברייתא דתורת כהנים שהביאו התוס' שם ד"ה דגזל משכב וכו' ע"כ ולכאורה קשה לי דאי איתא מאי דוחקיה דרב יוסף לאוקומי מתני' בשינוי מעשה לימא דההיא גזרת הכתוב היא אם לא שנאמר דרב יוסף נמשך אחר המשנה ודחה זאת התוספתא וצ"ע ומ"מ מבואר יוצא דקפידת התורה אינה אלא בגנוב וגזול אבל אם ישב או דרס הזב במשכב חבירו הוא טמא להדיא אף שאינו שלו מפני שאין דרך בני אדם להקפיד בזה וכ"כ [הרב מל"מ] ז"ל ופשוט:

ואם נודע שעדיין לא נתייאשו. משמע דעד השתא איירי בסתם וזו היא סברת עולא בב"ק דף קי"ד וכן נראה ממ"ש פ"ו דהל' גזילה והרב לח"מ ז"ל עמד ע"ז שם ושם נחכים בע"ה ועיין עוד בס' צרור החיים ז"ל פ"ה דאיסורי מזבח: