מעשה רקח על הלכות כלים ב:א

כיצד העושה כלי מן העור המצה שלא נתעבד כלל וכו'. הכא משמע דאפילו בלא עבוד אם עשה ממנו כלי חשוב כלי לקבל טומאה וקשה קצת דלענין טומאת נגעים פסק פי"ג דטומאת צרעת דהעור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם קודם שעשה ממנו כלים וכו' ע"כ משמע דגולם דקאמר היינו שהוא מעובד אלא שעדיין לא עשאו כלי מכלל דבאינו מעובד אף שעשאו כלי לא חשיב וכאן כתב שאף שלא נתעבד כלל אם עשאו כלי מטמא ויש ליישב:

שתינוק חרש שוטה וקטן. השגרת לישן הוא דהיינו תינוק היינו קטן. ופי"ד דטומאת אוכלין הל' ב' כתב שיש להן מעשה דין תורה ובמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מועיל מדבריהם והיינו להחמיר אבל לא להקל וכן משמע לרבינו פ"א דפסולי המוקדשין הל' ו':