מעשה רקח על הלכות כלים יב:ט

כלי מתכות שנטמא וכו'. מרן ז"ל תפס לשון רבינו ולא הראה לנו מקומו והוא גמרא ערוכה בע"ז דף נ"ב בעיא דרב המנונא אלא ששם נאמר חדא מיגו חדא קמבעיא ליה טומאה דרבנן מי הדרא או לא הדרא את"ל לא הדרא טומאה דע"ז משום חומרא דע"ז מי שויה רבנן כטומאה דאורייתא או לא תיקו ע"כ ולפי דרכו של רבינו לפסוק כאת"ל היה לו לבאר דדוקא בע"ז משום חומרתה הוא דהויא ספק אבל בשאר טומאות דרבנן פשיטא דלא הדרא ורבינו שכתב טומאה שהיא מדברי סופרים וכו' משמעות הלשון מורה דבכל טומאות דד"ס קאמר תדע עוד שכתב כגון שנטמא בעכו"ם משמע דחדא מנייהו נקט ויש ליישב בדוחק ועיין עוד להתוס' פ"ק דשבת דף ט"ו:

ה"ז ספק וכו'. כפי הכלל דספיקא דרבנן לקולא הו"ל לפסוק דלא חזר מכ"ש הכא דהוו תרי דרבנן כמ"ש רבינו לעיל הל' ב' ועיין מה שכתבתי בענין זה פ"ו דשאר אבות הטומאות הל' ז' והכא י"ל דמשום חומרא דע"ז לא רצה להקל להדיא: