מעשה רקח על הלכות מעילה ח:ה

כשפוסקין עם האומנים וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו שהשמיט ההיא דחד לכספא וחד לדהבא ויותר יש לתמוה דהשמיט לשון המשנה עצמה דקתני פי"ז דכלים שני אמות היו בשושן הבירה וכו' אחת יתירה על של משה חצי אצבע ואחת יתירה עליה חצי אצבע אבל לא היתה בת ה"א וכו' אצבע והוא פלא גם בגירסתינו כתוב באמה בת עשרים אצבעות וכו' ומחשבין להם באמה גדולה בת כ"ד אצבעות ואיך לא שת לבו מרן זלה"ה לזאת שרבינו כתב ד' אצבעות ואינן אלא אצבע אחד ועוד בת עשרים לא יתכן שהרי אמה של משה רבינו ע"ה היתה של ששה טפחים וכמ"ש רש"י שם וגם רבינו כתבו בפ"ב דבית הבחירה הל' ו' ושאר כל אמות הבנין באמה בת ששה טפחים עיי"ש ורבינו כאן באמת הבנין קעסיק ואתי וצ"ע טובא ע"כ.

מכאן עד תשלום הלשון הם דברי תלמידו הרב מאורו"ת נתן אדאדי זלל"ה. מ"ש מו"ר נשמתו עדן הם קושיות עצומות ואני אומר דאפשר דרבינו קשיתיה לשון המשנה דקתני דהיתירה אצבע שלא יבואו לידי מעילה ואם פירש יתירה עליה אצבע דוקא הרי עינינו הרואות דבמדידת מדת הבנין אין מקפידין אפילו על אצבעיים בין אמה לאמה ובפרט אם כדי ליטול שכרה דאין מקפידין אפילו באצבעיים בין אמה לאמה ואכתי יבאו לידי מעילה בזה התיקון ומכח זה פירש רבינו זלה"ה דהא דקתני היתירה עליה אצבע היינו בכל טפח וטפח דהיינו אמת משה שהיא בת ששה טפחים זה שנוטלין בה בת שבעה טפחים ואם לחשבון אותה אמה בגודלים דהיינו בת ד' גודלים יהיה אם אנו נותנין להם בעשרים גודלים שהם ה"א וכשאנו נוטלין מהם צריך ליטול באמה בת כ"ה גודלים ואם אותה אמה בת אצבעות דהיינו בת ה"א ושליש כמ"ש רש"י במנחות דף צ"ח וכשנוטלין מהם באמה בת שש אצבעות ושליש א"כ יהיה כשנותנין להם בבת אצבעות ונוטלין מהם בבת אצבעות יהיה לעשרים אצבעות יתר א' ומחצה וכשקצרים על חשבון הגודלים יגיע לעשרים כ"ד ומשהו ואותו משהו לא חייש ליה רבינו משום שהוא כל דהו ולפ"ז מה שאמרו יתירה על של משה ר"ל כטפח דהיינו של משה טפחה בת ה"א או ארבעה גודלים וזה טפחה שש אצבעות או ה' גודלים נמצא יתירה עליה אצבע בכל טפח אבל באורך שניהם שוים אבל בת ה' טפחים שנוטלים בה הם גדולים על ה' טפחים דשל משה בטפח וזה שכתב רבינו נוטלין מהם בבת ששה ר"ל דנקראת במנין הבנין כשנוטלים מהם בת ה' טפחים מה שכבר הם נתנו להם זהו נראה לענ"ד ודו"ק ואע"ג דאמר רב הונא בבכורות דף ל"ט אצבע שאמרו באותן ב' אמות דשושן הבירה הם בגודלים בדוקא ורבינו פסק כרבה שחולק עליה כמ"ש בהלכות ציצית עיי"ש: