מעשה רקח על הלכות מעילה ו:ט

נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן וכו'. במשנה קתני נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ורבינו לא הזכירה מפני שהוא נלמד מההיא דנטל אבן או קורה דקתני ברישא ומתני' ג"כ אגב דבעי למתני נתנה לבלן תני לה:

וכן אם נתנה וכו'. האי וכן הוא מגומגם הרבה דלפי הטעם שנתן בבלן מפני שנהנה בהיותו רוחץ בעת שירצה מעתה בשאר אומניות שאין בהם טעם זה דין הוא שלא ימעול ואם נאמר דמוקמינן לה אדאורייתא דמעות קונות א"כ למה הוצרך לתת טעם בבלן ותו בזה לא אפשר דאח"ז פסק דאם קנה בה חפץ מישראל ולא משך לה מעל גם התוס' שם כתבו כן אאוקמתא דרב דדוקא בלן דמנ"ל דתירצו מדקאמר בסיפא משום שא"ל הכנס ורחוץ שהרי מרחץ פתוחה לפניך ע"כ הרי דכי יהבינן הך טעמא אין לומר בשאר אומניות כן דזיל בתר טעמא. ומה דנראה בדעת רבינו דהך בעלי אומניות הוי דומיא דבלן דהרי נשתעבד לו באותו דבר והיכא דשייך כגון בלן הוי הדין שוה ולכך הקדים טעם הבלן כדי שנלמוד ממנו להיכא דשייך וכן נראה ממ"ש בפירוש המשנה שאחר שהזכיר דין הבלן סיים והקיש כפי אלו העניינים והדומים להם ע"כ ובעיקר דברי רבינו דנראה כסותר דברי עצמו כבר הארכתי בפ"ד דאיסורי מזבח הל' י"ג: