מעשה רקח על הלכות מעילה ד:ח

המוכר עולתו וכו'. הקשה המל"מ ז"ל דלפי מ"ש הרב לח"מ ז"ל ברפ"ח דנזקי ממון דרבינו פסק כר' יוסי הגלילי איך פסק כאן דלא כוותיה דבפסחים דף צ' אמרו להדיא כן והיכי מזכה שטרא לבי תרי ולא תירץ כלום עיי"ש. והרואה יראה דקושיא זו שייכה קצת ג"כ לדברי רבי אושעיא ואביי ג"כ שקבל דבריו דמשמע דהלכה היא ממתניתין דבב"ק דלא מיתוקמא אלא כר"י וכיון שכן הנה מצינן למימר ראה רבי וכו' כדאמרינן בכמה דוכתי ה"נ כיון שמצא ברייתא סתמא ותוספתא כמ"ש מרן ז"ל וסתם מתני' דבב"ק פסק כוותייהו ועוד אפשר ע"פ דברי המבי"ט בקרית ספר וז"ל המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום דכיון דחל עליהם שם עולה ושלמים אין אדם מוכר מה שאינו שלו ואפילו שהוא חייב באחריותן אינו רשאי (כצ"ל) להוציאן לחולין ע"כ מדדקדק לכתוב דכיון דחל עליהם שם עולה ושלמים משמע דחלות הקדושה גורם מניעת המכר ואינו רשאי להוציאן לחולין וכיון שכן אפשר דאתיא אף כר"י לפי סוגיא דבב"ק דקאמר מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי ונמצא דלר"י אף דלענין נזיקין קרינן בהו שור רעהו מ"מ כיון דחל עלייהו שם קדושה אינו רשאי למוכרם ודברי אביי ור' אושעיא נמי אפשר דאינן אלא לפום הך ברייתא בסתם אבל לפום ההיך מתני' דבדק שפיר מצי אתיא הך ברייתא כר"י ונמצא דבכלהו פסק רבינו כר"י וההיא דפרק ד' דאיסורי מזבח בממנה זונה על פסחו לא מכרעא חדא דרבינו הזכיר שם קדשים סתם אלא שהזכיר אפילו ממנה זונה על פסחו כלפי מה שפסק ספ"ד דקרבן פסח כר"י לגבי רבנן דבפסח אפילו למצה ומרור מצי למכור קצתו ולא שפסק כמותו בקדשים קלים דהוא ס"ל דהוו ממון גבוה גמור ולדידיה לא מתוקמא מתני' דבב"ק אלא בפסח דוקא ומה שפסק רבינו כמותו לענין פסח ושבק רבנן דפליגי עליה היינו מטעמא דעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהם כמ"ש בגמרא וכל זה ע"פ הדוחק: