מעשה רקח על הלכות מעילה ד:ג

המפריש מעות וכו'. לישנא דמתני' מת היו סתומין יפלו לנדבה ואי ארישא קאי לא היה צריך לפרש והתוס' פ"ד דנזיר כתבו דהיינו במפרש אלו לקרבנותי וכן נראה שהבין רבינו ופסקו פ"ט דהלכות נזירות הל' ד' ושם ביאר מ"ש במשנה ונאכלין ליום ולילה (כדין שלמי נזיר) ואין טעונין לחם:

אמר אלו לחטאתי וכו'. לפי דברי מרן ז"ל בתירוץ ראשון הבא איירי במת וניחא טפי לשון רבינו שכתב והשאר וכו' מפני שדמי החטאת כבר קדם שילכו לים המלח והתוס' שם הביאו בשם הר"מ ז"ל דמאי דאין מועלין אפילו במקצתן משום דעד שעת הקרבה לא נפקי משם שלמים עיי"ש: