מעשה רקח על הלכות מעילה א:ט

אבל המקדיש בעלת מום קבוע למזבח. דקדק ז"ל לכתוב למזבח לאפוקי לבדק הבית וכן אמרו שם בגמרא קדושת דמים למזבח הוא דמחלפא בקדושת הגוף למזבח גזרו בהו רבנן אבל קדשי בדק הבית לא ע"כ וקשיא לי על התוס' ז"ל דאמתני' דכל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן שכתבו דלאו בקדשי בדק הבית איירי אלא בהקדישן למזבח לדמיהן דאין חילוק בין רישא לסיפא אלא שזה קדם הקדשו למומו וזה קדם מומו להקדשו וכו' ע"כ ואמאי לא מוכחי לה הכי מהתלמוד גופיה שאמרו כן להדיא והכרח רישא לסיפא איכא לדחויי ממסייע ליה לר' אליעזר שאמרו בגמרא ויש ליישב ודו"ק. ולפי האמור צ"ל דמ"ש רבינו בהל' י"ב דקדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה מדברי סופרים במקדיש תמימים דוקא קאמר:

ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין. מרן ז"ל ציין מההיא דמכות לענין כלאים ותמה על רבינו שלא חייבו מלקות כדברי רבי הושעיא וגם לא מצא מקום מהיכן הוציא רבינו דין הבכור והוא פלא חדא דאם בענין כלאים איירי רבינו אין זה מקומו ועוד שכבר ביארו רבינו בספ"ט דהלכות כלאים להדיא עיי"ש ודין זה של רבינו אינו אלא לענין עבודה דביה קעסיק ואתי ושורשו פתוח במועד קטן דף י"ב ברייתא מפורשת שם אין מרביעין בהמה בחולו של מועד כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ע"כ הרי דמשום עבודה ומלאכה נגעו בה וכמ"ש רש"י ז"ל. אכן קשה קצת על רש"י ז"ל שכתב שם אין מרביעין אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר ע"כ דמשמע שאין שייך עבודה אלא בנרבעת והדבר תמוה חדא דהנרבעת אינה עושה מעשה לשתקרא עבודה אך לזו כבר כתבו התוס' בפסחים דף כ"ו סוף ד"ה עלה עליה זכר וכו' דמה שהזכר משמש ביה חשיב עבודה אבל שנאמר שהרובע אינו עושה מלאכה אין השכל מקבלו ועוד דתינח לפסולי המוקדשין דמצינן למימר דבנקבות דוקא קאמר אבל בבכור א"א לומר כן דהרי אינו נוהג אלא בזכרים. ואפשר דכוונת רש"י לפרש תיבת מרביעין שהוא לשון מפעיל ולא בא לאפוקי הרובע. אך ראיתי להמל"מ ז"ל שרצה להבין דברי רש"י כפשטן וכתב שהאיסור הוא דוקא כשהבהמה פסולי המוקדשין היא נרבעת אבל אם רובעת פשיטא דשרי שהרי אין כאן עבודה ע"כ. ולא ידעתי אכנה מה יאמר גבי בכור כנ"ל ועוד שהוא הקשה לפי' מרן שם דלמה רבינו נקט בכור ושבקיה לבת זוגיה דהיינו מעשר דלדידיה ג"כ מי ניחא ותו דאעיקרא דדינא אין זו קושיא דתקשי ליה הכי לרבינו גופיה בהלכות כלאים דהזכיר בכור ולא הזכיר מעשר: