מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ב:ד
Maaseh Rokeach on Torah Study 2:4 · מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה · free full Hebrew text
Open in the reader →ומי שאין לו אשה לא ילמד (סופרים) [תינוקות] וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כר' אלעזר והרב המגיד פרק כ"ב מהלכות אישות כתב דהעיקר דפסק כת"ק ומאי דשקיל וטרי תלמודא היינו משום דנפקא מינה לת"ק והכי קא בעי מי שאין לו אשה כלל קאמר ואתא לאוסופי את"ק דאלו ת"ק אמר דדוקא רווק שלא נשא מעולם וכו' או דלמא כשאינה שרויה אצלו דאלו ת"ק אמר כל שאין לו עכשיו רווק נמי קרי ליה וכו' ולפי זה צ"ל דלת"ק רווק אפשר דהיינו שלא נשא מעולם ואפשר שנשא ומתה ולפי המסקנא רווק היינו שאין לו עכשיו אך אם נאמר דלת"ק רווק היינו שלא נשא מעולם אין שייכות לפסוק כת"ק כלל דעל כרחך מאי דשקיל וטרי תלמודא היינו לר"א דווקא וא"כ קשה דרבינו בפי' המשנה כתב דרווק היינו שלא נשא אשה מעולם והביא ראיה מתרגום ובחורים ורווקי ולפ"ז שפיר כתב מרן דרבינו פוסק כר"א וכ"כ הפר"ח ז"ל ותו קשה לי דשם כתב רבינו דאין הלכה כר"א מעתה איך כתב דפירוש רווק היינו שלא נשא מימיו דכיון דמאי דלא פסק כר"א על כרחך לומר מכח מאי דשקיל וטרי תלמודא היינו לדעת (א)ת"ק א"כ על כרחך לת"ק פירוש רווק היינו שאין לו עכשיו ומה מאד תמהתי על הפר"ח דהוא ז"ל הביא סמוכות למרן דפסק כר"א מהך דפי' המשניות ולא נרגש דשם פסק להדיא דלא כר"א ולהרה"מ אפשר דמאי דכתב שם רבינו לא נחית אלא לפרש מילת רווק דר"ל שלא נשא מימיו ואין הכי נמי דלאו דוקא וצ"ע. ומ"ש מרן דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו היא משמרתו וכו' הקשו המפרשים ז"ל ממ"ש רבינו פרק כ"ב מאיסורי ביאה וז"ל ואין המלמד צריך שתהיה אשתו עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו ע"כ משמע דלא בעינן שתהיה אשתו עמו ואפשר דמ"ש אלא היא בביתה וכו' היינו שאין צריך שתהיה עמו בבית הספר ממש אבל אה"נ שצריך שתשב באותו חצר כדי שתהא משמרתו וכ"כ הרב בני חיי ז"ל. ועוד אפשר דכוונת מרן היא דבאיש כיון דאשתו עמו בעיר היא משמרתו מלחטא כיון דדרכה להיות תמיד בבית כדאשכחן פרק מציאת האשה גבי רבא שהיה בבית המדרש ובאה לפניו אשה וכו' והלך רבא לביתו ותבע את אשתו וכו' הרי דעל ידה נשמר מן החטא ואין לך משמרתו גדול מזה משא"כ גבי אשה שאין דרך האיש לישב בבית ואם היא תהיה תאבה אינה יכולה לתבוע לבעלה בפה דוכבשה כתיב ועוד שהוא חוץ לבית ואין לו מקום קבוע אלא דלפי דברי רבינו שם משמע דבאשה ליכא גירוי אלא משום יחוד וא"כ צ"ל דהכא היינו טעמא משום שאין הבעל בבית ואפשר שתתפתה בקל. א"נ אפשר דמרן לא נחית אלא לעיקר הגזירה ולנוהג שבעולם ודו"ק: