מעשה רקח על הלכות מעשר ז:יא

אמר מעשרות זו בזו וכו'. הכי תנן סוף פ"ז דדמאי והקשה התוס' יו"ט ז"ל דבירושלמי אמרו אמר ר' אלעזר ר' מאיר היא דאמר תפוס לשון ראשון כדאמרינן גבי תמורת עולה תמורת שלמים ותמה על רבינו דבסוף פ"ב דתמורה פסק דלא כר"מ ע"כ. והרמ"ז ז"ל תירץ שם דבהא אף ר' יוסי מודה ומ"ש בירושלמי ר"מ היא לאו לאפוקי מדר"י אלא לאשמועינן טעמא דמתני' דהיא משום תפוס לשון ראשון וכו' ע"כ. ובס' בית דוד נר"ו תירץ דמדסתם רבינו הקדוש הך מתני' בענין מעשר כר"מ הכי קי"ל ולפיכך פסקה רבינו אע"ג דלענין תמורה לא סתם כוותיה וכדאמרינן בעלמא ראה רבי דבריו של פלוני וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה אפשר דס"ל לרבינו דתלמודא דידן פליגא אירושלמי ופסק כתלמודא דידן והיינו דאמרינן התם בתמורה לר"י דאף בגמר דבריו אדם נתפס דסבר דאי אמר ה"ז תמורת עולה ושלמים קדושה ולא קרבה להכי קאמר ותמורת שלמים ולהכי חיילי שניהם משא"כ הכא דא"א לשתיהם לחול יחד דתיכף שאמר של זו בזו הרי נפטרה הראשונה וע"כ תפוס לשון ראשון.

עוד אפשר לומר עם מ"ש התוס' בב"מ דף ק"ב ד"ה ובא מעשה וכו' דלר' יוסי דפליג אר' מאיר וס"ל תפוס לשון אחרון היינו במפרש ואינו סותר דבריו הראשונים כגון הרי עלי מנחה מן השעורים אי נמי הריני נזיר מן הגרוגרות אבל בסותר דבריו הראשונים כגון ההיא דמשכיר בי"ב זהב לשנה מדינר זהב לחדש אז מספקא לן בדר"י אי תפוס לשון ראשון אי לשון אחרון לשמואל ובאינן סותרין כגון ההיא דתמורה אז תפוס לשון שניהם וכו' ע"כ. וכ"כ בב"ב דף ק"ה וכיון שכן בהא דמעשרות לר"י לא דמיא לההיא דתמורה דהתם יכול לקיים דברי שניהם דאף שאמר תחילה ה"ז תמורת עולה שייך עלה נמי תמורת שלמים לדמיה כדאיתא התם משא"כ בהא דמעשרות דתיכף שאמר מעושרות זו בזו הרי נפטרה מן המעשרות וכשאמר אח"כ ושל זו בזו א"א דהו"ל מן הפטור על החיוב ולכך על כרחין לומר תפוס לשון ראשון אף לר"י ולא דמיא לההיא די"ב דינרים לשנה ודו"ק ועם כי ידעתי שהכל הוא דחוק מ"מ הסברא מסייעתו דאי ר"י פליג עלא דהך מתני' לא הו"ל לרבינו הקדוש למתנייה סתמא ובפרט דהלכה כר"י דאפי' נגד רבים דנימוקו עמו כנ"ל גם ידוע דהרע"ב ז"ל פירש הך מתני' משום דאין מפרישין מן הפטור על החיוב וגם הר"ש ז"ל פי' כן ושוב הביא הירושלמי הנ"ל נראה דס"ל דהא והא איתא וק"ל: