מעשה רקח על הלכות מעשר ג:ו

מותר להערים וכו'. מרן ז"ל הביא פירוש רש"י דמשמע מדבריו דבבהמה אין שייך אכילת קבע והקשה על רבינו דלקמן הל' כ' פסק דמותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל משמע דגם בבהמה שייך אכילת קבע וצ"ע עכ"ל. ולכאורה נראה לענ"ד שיש חילוק בדבר דשני מיני אכילת קבע יש כפי איכות הפירות דבחטים ושעורים וכיוצא הקבע שלהם הוא הוצאת קליפתן וכמ"ש רבינו הל' י"ט היא אכילת עראי כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל אחת אחת ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב לעשר וכו' וזהו הדין שהעתיק רבינו כאן דכיון שמניח התבואה במוץ שלה לפני הבהמה פשיטא ודאי שאין שייך בה קבע משא"כ בשאר פירות שהקבע שלהם קל מפני שאין בהם קליפה פשיטא דשייך בהו אכילת קבע גם לגבי הבהמה דהיינו הדין שכתב רבינו לקמן ומכ"ש לסברת רבינו אפרים שהביא הרשב"א ז"ל סי' שס"א שמפרש דכדי שתהא בהמתו אוכלת לאו דוקא דאף האדם עצמו מותר לו ואפילו איסור דרבנן אין בו עיי"ש וכעין חילוק זה חילק הר"ש ז"ל בפ"ק דמעשרות משנה ה' עיי"ש: