מעשה רקח על הלכות גניבה ט:ו

שנאמר גונב נפש מ"מ וכו'. פשטן של דברים נראה ע"פ מה שאיתא בגמרא דגונב איש משמע אפילו אשה, ומזה יליף רבינו אשה שגנבה דהיינו מתיבת גונב, ומתיבת נפש דריש לאחד הגונב את הגדול וכו', וכמו שאיתא בגמרא, א"כ דבגמרא דרשי מכי ימצא איש גונב אין לי אלא איש שגנב, אשה שגנבה מנין, ת"ל וגונב נפש, הרי שדרשו לאשה שגנבה מגונב איש, ורבינו דריש פסוק דגונב נפש, ומכח זה הוצרך הרב המגיד ז"ל לכתוב, אשה שגנבה נ"ל [מדהשוה] הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכו'. וביאר כוונתו בטוב טעם הרב שיורי כנה"ג ז"ל בנמוקיו על רבינו, [שבסוף חלק או"ח] וכן כתב בספר גופי הלכות ז"ל בכללי ההא [אות קצ"ה], והקשה עוד [בס' גופי ההלכות] דתרי קראי למה לי, לשתוק מכולהו, ולא לכתוב כי ימצא איש גונב נפש ויש בכלל הגנב והנגנב אפילו אשה, עד שראיתי במכילתא דריש כי ימצא איש גונב ולא קטן, בהא ניחא דאי לאו קרא הוה ממעטינן אפילו אשה ע"כ, ועם כל זה אכתי קשה מקרא דוגונב איש ומכרו, דאיש למה לי, דאי למעט אשה וקטן הרי כבר נתרבה מוגונב נפש מכל מקום.