מעשה רקח על הלכות גניבה ז:יא

ואם בארץ ישראל הסיג גבול וכו'. פרשת שופטים ברייתא בספרי הובאה בילקוט, לא תשיג גבול רעך, והלא כבר נאמר לא תגזול מה ת"ל לא תסיג, מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין וכו', והטור חו"מ סי' שע"ו סיים, ואם בארץ ישראל עובר בלאו ולא תסיג גבול רעך, וכתבו עליו הרב בית יוסף והרב בית חדש ז"ל דהכוונה דעובר גם כן בלאו דלא תסיג מלבד מה שעובר בלאו דגניבה וגזילה, אמנם בפרישה ז"ל שם כתב בכוונת הטור דבארץ ישראל עובר דווקא אלאו דלא תסיג לחוד, ובלאו דלא תגזול ולא תגנוב אינו עובר דקרקע אינה נגזלת, אלא דגזלן מדרבנן הוא ע"כ, וכן כתב בסמ"ע שם ותמיהא מלתא, חדא, איך לא חש לדברי רבינו הכא, שהרי כתב להדיא דעובר בב' לאוין, והרי קרקע אינה נגזלת, אכן האמת הוא דקרקע אינה נגזלת הכוונה משום דבחזקת מריה קיימא, שהרי אינה מטלטלת, אבל נראה דלמדו מההיא דפרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ז) [ע"ב], אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במישחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכרכומא רישקא, ופירש רש"י כרכום של גן והוא משובח הרבה ע"כ. ופסקה רבינו בריש פרק הבא, אבל לעולם דשייך בה גזל לענין לעבור עליה על לא תגזול, ומה שכתב אפילו מלא אצבע וכו'. [כאן כנראה חסר].