מעשה רקח על הלכות גניבה ב:טז

נתנו שם בבית הבעלים וכו'. פירוש הגנב נתנו לאלו, והוציאוהו מרשות הבעלים נתחייבו, אף שהוציאוהו לרשות הרבים, דאף דבעלמא לא קני אלא בסימטא, הני מילי (לקנין) [לענין] קנייה, אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאוהו מרשות הבעלים נתחייב, וכמו שכתב הנמוקי יוסף ז"ל.

או שהוציאו מרשות הבעלים וכו'. מבואר הדבר דמילי מילי קאמר, דהגביה אפילו ברשות הבעלים, ומת שם חייב כמו שכתב מקודם.

פטור השומר, הקשה הרב לחם משנה ז"ל, דלפירושו היכי קאמר התם איתמר נמי, אמר ר' אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים, והתם הוי [פירושו] להתחייב השומר במשיכה [אפילו לדעת רבינו] להיות השומר גנב וצ"ע ע"כ. ואיני רואה מקום להצריכו עיון, דמאי דמייתי מאיתמר נמי הוי לענין המשיכה ששוין בדיניהם לענין [להתחייב] בשמירתה כדינו, ובספר צרור החיים ז"ל ראיתי שנתקשה עוד, דכיון דהשומר יודע שהוא גנבו והוי ליה כאילו הוא גנבו, א"כ מאי קמיבעיא ליה לאמימר קתני משיכה בשומרים שיתחייב בתשלומי כפל, הלא הוא הדין והוא הטעם וכו' עיי"ש, ואיני רואה אפילו גמגום בזה (שכתב) [שכבר] הוא מבואר מתוך דברי הרב המגיד ז"ל, שכתב ואע"פ שגונב אחר הגנב פטור וכו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין, הרי אלו כגונבים מרשות הבעלים וכו', מעתה נאמר בזו היא בעית אמימר משום דסלקא דעתך דהוי גונב מן הגנב.