מעשה רקח על הלכות בית הבחירה ו:טו

לפיכך מקריבים הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי וכו'. בפי"ט דמעשה הקרבנות הל' ט"ו כתב רבינו מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ע"כ. והיינו כר' יוחנן דפ' השוחט והמעלה וכן מצאתי בכתב יד קדמון וז"ל הראיה לדברי רבינו מדאמרינן בפרק השוחט ומעלה דר"י סבר המעלה בחוץ בזמן הזה חייב כלומר דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל הילכך קרינן ביה ראוי לבא אל אהל מועד אלמא דאע"ג דלר"י אליבא דנפשיה ס"ל דבארץ לא קדשה לעת"ל כדכתבינן לעיל בבית ס"ל דקדשה וטעמא דמילתא דבירושלים ובבית גמרינן דקדשה מדכתיב אשר לא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכאן כך נתפרש בס' התרומה עכ"ל הר"ן בחידושיו לשבועות פ"ק עכ"ל.

ולענין השגת הראב"ד ודברי מרן ז"ל שהניח בצ"ע ההיא דאם אין מקדש ירקב ע"כ התוס' יו"ט ז"ל פ"ח דעדיות כתב דההיא מדרבנן היא ובס' קרבן חגיגה דף נ"ה כתב דההיא מטעם טומאה היא דאין לנו אפר פרה ליטהר ע"כ. ולענ"ד נראה כיון שרבינו ביאר שם דבזמן הזה קאמר הרי בזמן הזה אין לנו מזבח בעוונותינו הרבים שהוא העיקר וכן נראה מדברי המל"מ והרב בן חביב בס' כפות תמרים דף כ"א ולפ"ז יפלו הקושיות שהקשה התוס' יו"ט דאמאי לא מייתי תלמודא בשבועות מההיא דמעשר שני דירקב וכו' ועיין עוד להרמ"ז ז"ל והרב לחם יהודה ושו"ת כנסת יחזקאל סי' קט"ו ולההיא דהקשה מרן ז"ל דאטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש ע"כ כבר תירצה התוס' יו"ט ז"ל שם עיין עליו: