מעשה רקח על הלכות תמורה ב:ג

היו לפניו ג' בהמות וכו'. וא"ת למה השמיט רבינו בעיית אביי היו לפניו שתי בהמות של קדש בעלות מום ושתי בהמות של חולין תמימות ואמר אלו תחת אלו וכו'. וי"ל עם מ"ש רש"י והתוס' ז"ל דה"ה דבחד בהמה קדש בעלת מום וחד תמימה דחולין הוה מצי למבעי ואיידי דאיכא בסמוך בעיות דמיירו דוקא בשתי בהמות נקט נמי הכא כן ע"כ ורבינו שהקדים דהנחת היד גורם החיוב והפיטור מינה נשמע דבלא הנחת יד פשיטא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא. ומ"ש רבינו וכן אם אמר עשר בהמות וכו' בגירסתנו אין שם אלא ארבע ואולי דרבינו הוה גריס עשרה אך מה שהוסיף ז"ל שאע"פ שהוחזק זה במלקיות וכו' הוא מגומגם דכיון דבעיין לא אפשיטא וסלקא בתיקו אף דאין מלקין על הספק כמ"ש מרן ז"ל היה לו לכתוב הדין סתם דהא כיון דסלקא בתיקו לא בריר לן טעם זה אם הוא אמת:

שתי בהמות וכו'. בעיא זו היא שניה בתלמוד ובאו הבעיות האחרות באת"ל ורבינו הביאה באחרונה והוא מגומגם דהא במכל שכן מהראשונות נפקא וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל וראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב דנקט להך בתרא משום דלא הויא כהנהו גווני דלעיל וכו' ע"כ ועם כל זה הו"ל לאקדומה להנך וק"ל: