מעשה רקח על הלכות מכירה ח:א

המוכר שדה לחבירו באלף זוז וכו'. דקדק לכתוב באלף זוז שהוא סך גדול, וכן הוא לשון הגמרא במציעא דף ע"ז [ע"ב], והטעם כמו שפירש רש"י ז"ל בגמרא, סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסי ופירש רש"י וכו', והרב כסף משנה ז"ל תמה על רבינו דלמה לא כתב הדין האמור בפרק הזהב (בבא מציעא דף מ"ח) [ע"ב], דבקרקע קנה כולו כי היכי דבמטלטלין קנה כל המטלטלין לענין מי שפרע עיי"ש, ולא זכיתי להבין דבריו, דהרי דין זה כתבו רבינו להדיא כאן שכתב, ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע קנה הלוקח את כולה ע"כ, הרי שכמו שפסק במטלטלין בנתן דמיהם שקנה כולן לענין מי שפרע, כן בקרקע כשאינו יוצא ונכנס קנה כולו להדיא, והמשנה למלך ז"ל כתב דודאי גירסא אחרת היתה לו להכסף משנה בדברי רבינו עיי"ש, והדבר מבואר שאי אפשר לומר כן, שהרי שם בשו"ע חו"מ סי' ק"צ העתיק דברי רבינו כדמותן בצלמן.

והיה יוצא ונכנס ותובע וכו. פירש הרא"ש ז"ל שנים שלש פעמים והלוקח דוחהו בלך ושוב וכו' ע"כ, שמעינן מדבריו תרתי, חדא, דיוצא ונכנס אין פחות מג' פעמים, ותו שמעינן שאם באותה כניסה לא החזירו ריקם אף שנתן מעט קנה לגמרי.

לא קנה הלוקח את כולה וכו'. מדכתב את כולה ולא כתב סתמא לא קנה הלוקח, משמע דכולה הוא דלא קנה הא מקצתה דהיינו כנגד מעותיו שנתן למוכר קנה, ולפי זה חזר בו הלוקח וכו', שכתב אח"ז אכולה קאי, דיאמר איני חפץ בחצי שדה וגם המוכר יאמר איני מוכר חצי שדה, דהא לדעת רבינו נותן מהשדה עצמה כסברת רב נחמן בר יצחק, ועיין להדרישה ופרישה והסמ"ע ז"ל שצידד בזה מכח סברת הרא"ש והר"ן ז"ל.