מעשה רקח על הלכות מכירה ז:יג

אם היו המעות מעורבות וכו'. מדכתב ז"ל, אם היו המעות מעורבות וכו', ולא כתב שלשה שנתנו מעות מעורבות לאחד וכו', משמע שהעירוב תלוי ביד השליח בעת המקח, והכי משמע נמי ממה שכתב אע"פ שהיתה כוונת השליח וכו', וכן הבין הטור חו"מ סי' קפ"ד, וכן הסכמת הפוסקים ז"ל, וכמה פרטים בדין זה עיי"ש להרב בית יוסף ובספר אסיפת זקנים ז"ל בשם הריטב"א והרמב"ן, אכן שם הביא בשם הרמ"ך ז"ל, וזה לשונו: הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי, היכא דיהבי להו כולהו זוזי ציירי בחד סודרא דלא ברירה ואזל וזבן [וכו'], ואמר לפלניא לחודיה זבנית רשאי ואע"ג דאמרי ליה אינהו מעיקרא זבין לן בשותפותא כיון דלא זבן אלא כשיעור זוזי דחד מינייהו, נראה לומר אע"ג דאיהו ערבינהו לזוזי באפייהו וצ"ע ע"כ, אף שהלשון מגומגם מכל מקום העולה מדבריו ז"ל, שאין הדבר תלוי בשליח שהרי סיים אע"ג דאיהו ערבינהו וכו', אלא דממה שכתב אע"ג דאמרי ליה אינהו מעיקרא זבין לן בשותפותא וכו', משמע שאין הדבר תלוי באמירת המשלח אלא במעשה השליח, עוד יש לגמגם בהא שחילק בין נתנו לו המעות מעורבים בחד סודרא לנתנו לו כל אחד בפני עצמו, דאם איתא אדמפליג רבא בין צריר וחתים ללא ליפלוג וליתני בדידה אפילו דלא צריר וחתים, אלא בין יהבי ליה בחד סודרא ליהבי ליה כל חד באנפי נפשיה, וכל שכן וקל וחומר בצריר וחתים.

אע"פ שהיתה כוונת השליח וכו'. הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' קפ"ד פלפל בדברים הללו, ותחילה כתב דמשמע מלשון רבינו דדוקא כוונת השליח קאמר, הא אם אמר כן בפירוש מהני, ושוב צידד בהבנת הבית יוסף והרמ"א ז"ל לומר דספוקי מספקא להו בדעת רבינו אם דיבור השליח מהני או לא עיי"ש, ולענ"ד נראה דלפי מה שכתבתי בדין הקודם דרבינו סבירא ליה דבמעות משלחו אפילו זקפן עליו במלוה ובפני עדים לא מהני, וכמו שהוכחתי ג"כ ממה שכתב רבינו פ"ז דהלכות שלוחין, מעתה נראה דאין מקום להסתפק בזה דודאי אפילו אמר בפירוש לא מהני.