מעשה רקח על הלכות מכירה ה:ד

וכיוצא בהן משאר מטלטלין והיה רוצה למכרן וכו'. נראה דלאו דוקא דהיה רוצה למכרן דהוא הדין אם לא היה בדעתו למכור, וכשאמר לו ראובן מכור לי חפץ פלוני בעד החמשים זוז שיש לי בידך פשיטא דמהני, דכל הקפידה לדעת רבינו היא שהלוקח יקדים לדבר, ודלא כהמפרשים דסבירא להו דהמוכר יתחיל, ועיין להדרישה ופרישה ז"ל חו"מ סי' קצ"ט.

אבל אם היה חוב עליו וכו'. הרב המגיד ז"ל הביא דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל וחילוק הסוגיות דפרק הזהב עם פרק ב' דקידושין, גבי המקדש במלוה, ולדעת רבינו כתב ז"ל שדחה ההיא דקידושין מכח ההיא דפרק הזהב, וחילק ז"ל בין מכר להלואה דבמכר חשבינן להמעות כאילו אינן בעולם והוי ליה כאילו החליפו פרה בשור וכו', אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי ע"כ, והקשה הרב לח"מ ז"ל, דרבינו פרק ז' הל' ד' פסק גבי הלואה דאם מכר לו קרקע בחובו קנה וכו', ותירץ ז"ל דהתם כיון שהיו מעות בשעת ההלואה חשיב ליה כאילו היו בשעת המכר, אבל כאן הוקשה לו דמעולם לא היו כאן מעות ובמה יקנה וכו', עיי"ש שהאריך, ולענ"ד לשון רבינו שם כי הכא למדקדק בדבריו, ותו דהתם כתב להדיא אע"פ שאין מעות המלוה מצויות בשעת המכר ע"כ, לכן נראה דכוונת הרה"מ ז"ל במה שכתב, אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי, כלומר דמעות היו שם עכ"פ והיו מלתא דשכיח ובעי משיכה, משא"כ בקניית קרקע דלא עשו ז"ל תקנה זו דלא שייך ביה נשרפו חטיך בעלייה אוקמוה אדין תורה דדבר תורה מעות קונות, ודע דהרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' קצ"ט תירץ על דברי הטור ורבינו בעיקר קושיית הרה"מ ז"ל, דבחוב מחמת מכר לא אמרינן קנה אלא דוקא כשהחפץ שמכר ראובן לשמעון במנה הוא בעין ביד שמעון בשעה שחוזר שמעון ומוכר חפץ אחר לראובן, דהשתא אע"ג דאומר ראובן לשמעון מכור לי חפץ שלך בדמים שאתה חייב לי מדמי החפץ שמכרתי לך חשבינן ליה כאילו לא נתחייב לו שמעון מעולם וכאילו החליפו חפץ בחפץ, דכיון דמשך האחד נקנה לו החפץ האחר בכל מקום שהוא, אבל בחוב שלא מחמת מכר אפילו היו מעות הלואה בעין לא קנה בו החפץ כיון דמלוה להוצאה ניתנה חשבינן לה להני מעות כאילו אינן בעולם וכו' ע"כ, והוא קרוב לדברי הרה"מ ז"ל, אלא דקפיד שיהא החפץ בעין, והרה"מ ז"ל כתב סתם, ועכ"פ לא תקשה עליה מההיא דקרקע שפסק רבינו בפרק ז' דהאמת הוא דשם סי' ר"ד הביא הטור ז"ל סברת אביו הרא"ש ז"ל, דסבירא ליה דאף בקרקע לא קנה אפילו המעות עדיין בעין עיי"ש, וכיון שכן בהכרח עיקר תירוץ הרב ב"ח ז"ל לא קאי אלא על דברי הטור ז"ל.