מעשה רקח על הלכות מכירה ד:יד

הנוטל כלים מן האומן וכו'. פרטים אלו לא הוזכרו בגמרא במימרא דשמואל, ולעד"נ דרבינו הוציאם מעובדא דאייתי התם דף פ"ח [ע"א], ההוא גברא דעל לבי טבחא אגבה אטמא דבשרא, בהדי דקא אגבה אתא פרשא מרמא מיניה, אתא לקמיה דרב יימר חייביה לשלומי דמיה, והני מילי הוא דקייצי דמייהו ע"כ, ופירש רשב"ם ז"ל, הגבה ירך לקנותה ולראות אם שמנה היא או כחושה ע"כ, הרי שנתכוון לקנותה כולה ומוכרח הוא דאל"כ למה חייבו רב יימר בכולה, וכן יש להוכיח מדקא מסיים והני מילי דקייצי דמייהו, כלומר דמי הירך כולה, ומדחייבו רב יימר מחמת ההגבהה שמע מינה דהגבהה כדי לקנותה בעינן כדי לחייבו ונכון, ושאר הפרטים שהזכיר רבינו נתבארו בנדרים דף ל"א [ע"א]. אכן לא נתבאר בדברי רבינו היכא דהגביה כולה ולא נתכוון לקנות אלא מקצתה, מי נימא דכיון שלא נתחייב בכולה גם במקצתה לא יתחייב, או דילמא כיון דע"י הגבהה קנאה מעתה באותו שיעור שנתכוון לקנות נתחייב ודאי וצ"ע.