מעשה רקח על הלכות מכירה ג:יא

ואע"פ שאמר לו וכו'. לכאורה קשה טובא, דרבינו פסק לעיל הל' ח' וט' דבצבורים קנה להדיא, ובאינן צבורים אגב מהני אף שהמטלטלין בכל מקום שהם, שכן כתב ז"ל אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת וכו', וכיון שכן למה בעבדים לא מהני אגב הא אפילו הוא מהלך בכל מקום שילך הרי הוא קנוי, דמי גרע ממדינה אחרת, ואיך שיהיה לא נתבאר בדברי רבינו אי עבדא כמקרקעי או כמטלטלי דאיפליגו בהא בגמרא, אך ממה שכתב, אלא א"כ היו המטלטלין ע"ג העבד, משמע שהוא פוסק כלישנא בתרא דבבא קמא דף י"ב [ע"א], שאמרו שם, איכא דאמרי א"ר איקא בריה דרב אידי דכ"ע עבדי כמטלטלי והדתניא לא קנה שפיר הא דתניא קנה בעודן עליו וכו', והלכתא בכפות ע"כ, וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל.

אך קשיא לי דהרא"ש ז"ל פסק שם, דהלכה כרב נחמן בדיני דאמר עבדא כמטלטלי דמי ע"כ, ואילו בסוף פרק הזהב תמה על הרי"ף ז"ל דפסק כרב נחמן נגד רבי יוחנן משום דבתרא הוא, דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דפסקינן הלכה כבתראי אבל מקמי אביי ורבא לית הלכתא כתלמיד במקום הרב, ורב נחמן תלמידו של שמואל היה והלכה כרבי יוחנן נגד שמואל בכל מקום, וכל שכן נגד רב נחמן תלמידו, ואע"ג דקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני כלל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, אבל לא כנגד רבי יוחנן, וכן הא דקיי"ל הלכה כרב נחמן בדיני היינו דוקא כנגד רב ששת שכך כתוב בתשובות הגאונים הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסור עכ"ל, נמצא דהך כללא דרב נחמן בדיני אינו אלא כשחולק עם רב ששת, אבל אם חולק עם אחרים אין כלל זה אמור, מעתה איך פסק ז"ל כר"נ בדיני בהא דעבדים, ומכל שכן דאיכא רבים דפליגי עליה דהיינו עולא ור' אלעזר ודייני דנהרדעא ורב חנא בר ביזנא בפומבדיתא, ורבא נמי מדאמר ליה לרב נחמן הא עולא הא ר' אלעזר הא דייני דנהרדעא והא רב חנא בר ביזנא, מר כמאן סבירא ליה וכו', מדאמר ליה בהך לישנא משמע דהוא נמי ס"ל כוותייהו, ותו קשה דהיכי כתב הרא"ש ז"ל בפרק הזהב דדוקא מאביי ורבא ואילך וכו', כלומר לאפוקי רב נחמן שקדם להם, הא בהך סוגיא מבואר דבזמנו הוה, מדאמר ליה מר כמאן סבירא ליה, ולזה הוה אפשר דרבא באותו זמן היה קטן בשנים ורב נחמן היה זקן וחשיב ליה כדור אחר, והסתירה בדברי הרא"ש ז"ל עדיין במקומה עומדת, ויש מי שרצה לתרץ דההיא דבבא קמא דפסק הרא"ש כרב נחמן אינו אלא מכח הברייתא דרבי אמי דקא מסייעא ליה, אך אכתי קשה דא"כ לא הוי ליה להרא"ש להזכיר תיבת בדיני, כיון שאין כאן הכלל אלא מכח הברייתא.

ועכ"פ קשיא לי על הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' ס"ז שהכריח בתחילת דבריו דהלכתא כעולא ור' אלעזר ודייני דנהרדעא ורב חנא בר ביזנא דרבים נינהו לגבי דרב נחמן ונסתייע מדברי הרא"ש ז"ל בפרק הזהב וכו', וליקחו מאי דאיכא תותיה דבהא גופא פסק הרא"ש כרב נחמן, ואף דבתוך דבריו שם נראה שראה דברי הרא"ש דכל רז לא אניס ליה, מ"מ היה לו להרגיש מסתירה זו של הרא"ש ז"ל שהיא מבוארת, אם לא שנאמר דלא כתב הרא"ש כן אלא לאפוקי כשחולק רב נחמן עם רבו ורבו דרבו דהיינו רבי יוחנן ושמואל כמו שהקדים ז"ל, תדע דהא קיי"ל רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני, כמו שכתוב בספר כריתות ז"ל דף ס"ג ד"ה כל היכא דפליגי וכו', הרי דלאו דוקא לגבי דרב ששת כאמור ומבואר, אלא שיש לתמוה על הטור חו"מ סי' רפ"ט גבי בית דין שסלקו בנכסי יתומים דהחלוקה קיימת ולכשיגדלו אין יכולים למחות, והיא דעת רב נחמן בפרק האיש מקדש, היפך שמואל דסבירא ליה דיכולים למחות, וכתב עליו הרב בית יוסף ז"ל וידוע דהלכה כרב נחמן בדיני וכן פסקו הפוסקים ז"ל ע"כ, וקשה דכפי דברי הספר כריתות הנ"ל כלל זה לא נאמר אלא כשחולק רב נחמן עם רב הונא או רב ששת כאמור, מכל שכן לגבי שמואל דרביה הוה כמו שכתב הרא"ש כאמור, יעוי"ש להרב כנסת הגדולה ז"ל.