מעשה רקח על הלכות מכירה כז:ח

זה אני מוכר לך הרי זה מכר חציו וכו'. ברייתא פ"ק דערכין דף ד' [ע"ב], ראש עבד זה הקדש, הוא והקדש שותפין בו, ראש עבד מכור לך משמנין ביניהם, ראש חמור זה הקדש, הוא והקדש שותפין בו, ראש חמור מכור לך משמנין ביניהם, ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה של פרה, ולא עוד אלא אפילו ראש פרה הקדש אין להקדש אלא ראשה, ואמר רב פפא דהא מיזדבן רישא דתורא בבי טבחא ע"כ, ולא ידעתי אמאי פלגינהו בתרתי עבד וחמור כיון שדינן שוה בין בהקדש בין במכר. ואיך שיהיה רש"י ז"ל פירש, משמנין ביניהם כמה שוה ויחלוקו דמיו, ומבעיא לי אמאי נקט התם שותפין והכא משמנין ע"כ, פשט דבריו שהוא מפרש דשותפין ומשמנין שניהם שוין דיחלוקו, ולכך נרגש משינוי הלשון, אי נמי אפשר דרש"י סבירא ליה כפשוטו דשותפין היינו שיחלוקו, ומשמנין היינו דמי אותו אבר, ומבעיא ליה למה זה החילוק, וכן היה נראה מדברי התוספות שכתבו שם לפירוש הקונטרס, דגבי הקדש נקט לשון שותפות לומר שהוא והקדש חולקין דמקדיש בעין יפה מקדיש, אבל גבי מכירה שייך דמשמנין לשון שומה, כלומר שישומו אותו אבר שימכר לאיזה מלאכה הוא ראוי, ולפי שוויה יטול ע"כ. הרי שכתבו דלרש"י יש חילוק בין לשון שותפין למשמנין, אך אי אפשר דהוו גרסי ברש"י ומבעיא לי וכו', דהא כבר נתן טעם משום דמקדיש בעין יפה מקדיש, וזה הוא החילוק שבין הקדש למכר.

אכן לפירושם ז"ל בשם רש"י ז"ל קשה טובא, מאי דאיתא בסיפא דברייתא ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה, ואי פירוש משמנין היינו דשמין אותו אבר לבדו היינו פרה היינו עבד וחמור, ותו דזה אי אפשר דהא רב פפא יהיב טעמא משום דריש תורא מזדבן בבי טבחי, וזה לא שייך אלא בפרה דוקא, אם לא שנאמר דבעבד וחמור אי אפשר לפרש שיתן להקדש או ללוקח הראש, ממה שכתב אלא דצריכין שומה, ובפרט בעבד דשייך שומה בראשו, תורגמן או משורר או צופה כמו שכתב הרב כסף משנה ז"ל פ"ה דהלכות ערכין הל' י"ז, ולכך חילקו בברייתא, ושם פסק רבינו בראש עבד וכו', הקדש למזבח אינו חייב אלא בדמי ראשו, מפני שהוא מפרש שותפין בו דהיינו שיש להקדש חלק בו, וגבי מכר שאמרו משמנין היינו חציו, ואינו לא כפירוש רש"י ולא כפירוש התוספות. אכן הלשון של כאן הוא מגומגם, גבי מוכר אבר שאין הנשמה תלויה בו כתב משמנין, דכוונתו ודאי ששמין דמי אותו אבר לבדו.

[ו]כמדומה שהרב בעל הדרישה ז"ל לא ראה דברי רבינו פ"ה דהלכות ערכין הנ"ל, שהרי כתב דבערכין פסק רבינו דבמעריך אבר שהנשמה תלויה בו הרי [נותן] הערך כולו דהתם משום שהוא לגבוה, משא"כ במכר, [ו]קשה דבמקדיש למזבח יוכיח שפסק רבינו שם דאף שהנשמה תלויה בו לא הקדיש אלא אותו אבר אף שהוא לגבוה, עוד קשה לי בדבריו ז"ל שם שתפס במושלם שדעת רבינו כפירוש רש"י ז"ל, דשותפין ומשמנין משמעותן החצי, וזה אינו דרבינו מפרש שותפין דהראש לבדו קדוש כמבואר בהלכות ערכין, וכן נראה מדכתב שם, וגם יש לתרץ לשון הברייתא ולומר דין הקדש כבר היה מקובל בידם דהוא והקדש שותפין בו, והיינו לכל אחד החצי וממנו למדו חכמי ברייתא דדין מכירה ג"כ כן הוא עכ"ל. הרי שהבין ז"ל דדין מכירה ודין הקדש שוין דלכל אחד החצי. ויש ליישב כל זה ע"פ הבנתו עיין עליו.