מעשה רקח על הלכות מכירה כה:ה

המוכר את הבית מכר את התנור וכו'. קרוב לדברי רבינו כתב הטור חו"מ סי' רי"ד, ובשו"ע העתיק הרב בית יוסף כדברי הטור ז"ל, לא ידעתי למה לא העתיק דברי רבינו כדרכו ז"ל, ולענין השינויים שיש בין דברי רבינו להטור ז"ל עיין להרב ב"ח ז"ל. אכן מה שיש לדקדק בדברי רבינו למה לא ביאר במפתח שאפילו קבועה בדלת עצמה אינה מכורה, כמו שאיתא בגמרא, מה דלת דקביעא אף מפתח דקביע, ואולי דלא אמרו כן בודאות אלא דרך קושיא וכח הדוחה עדיף דהא כדאיתא והא כדאיתא, ומדחזינן למתניתין וברייתא דאמרו אבל לא את המפתח בסתמא להכי סתם רבינו ז"ל. וקשה קצת בדברי הרב כסף משנה שהזכיר הדבר בפשיטות כאילו ברי לן דרבינו סבירא ליה הכי, אכן האמת נראה דסבירא ליה לסתם תלמודא דמלתא דפשיטא היא, דכי קתני מתניתין מפתח היינו דקביעא דומיא דדלת, דאם לא תימא הכי ליפלוג וליתני בדידה כמו שכתב הרשב"ם ז"ל, ולא הוצרכו להזכירו בגמרא אלא מכתשת וכו' דמתניתין דלא כר' מאיר, מעתה רבינו שהביא דין המשנה מלתא דפשיטא היא דמפתח דומיא דדלת, וצדקו דברי הכ"מ ז"ל, אלא שהטור ז"ל רצה לבאר יותר.

ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, וסיפא דברייתא בין כך ובין כך לא מכר את הבור ולא את היציע ולא את הדות ע"כ. והטור ז"ל חו"מ סי' רי"ד הוסיף גג ומחילות, וכן פסק בשו"ע והרב בעל המפה הגיה, דיש אומרים דאם כתב לו כל מה שבתוכו הוי כאילו כתב לו ולא שיירית וכו' ע"כ. וכוונתם ז"ל בדמצר לו מצרים כמו שמשמע מדברי הסמ"ע ז"ל, ורבינו העתיק לשון המשנה לחוד, ולא ידענו מה היא כוונתו בכל זה.