מעשה רקח על הלכות מכירה כד:יג

אפילו לא היו לו דקלים וכו'. בבא בתרא דף ס"ט [ע"ב], אמר ליה ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי, ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי, ואי משעבדי (פריך) [פריק] ליה תרי דקלי וכו', ורבינו העתיק אפילו לא היו לו דקלים, דמשמעותו לא מיבעיא אם היו לו דקלים שצריך ליתנן לו, אלא אפילו לא היו לו אם רוצה לקיים המקח צריך הוא לקנות לו שני דקלים, ונכלל בזה מה שאיתא בגמרא אי אית ליה דקלים וכו'. ומבואר הדבר דכל זה לא איירי אלא בדליכא דקלים בקרקע שמכר לו כלל, אבל אם יש בו דקלים לא ידענו מה דינן, מי נימא דיהיב ליה כולהו או דילמא דלא יהיב מינייהו אלא תרי, וכי היכי דלא נתבאר בגמרא גם בדברי רבינו אין לנו גילוי זה.

אמנם ראיתי להרב בעל הלבושים ז"ל חו"מ סי' רט"ז סעיף ה' שכתב על דברי השו"ע שהעתיק לשון רבינו, וז"ל: האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך, לשון זה משמע שמכר לו שני מכירות, שדה וכל מה שבו כדינו, ועוד מכר שני דקלים דמיעוט רבים שנים, ושני דקלים קאמר חוץ מן השדה וכו', ע"כ. מה שכתב ז"ל בפשיטות שהם שני מכירות לא ידעתי מנא ליה בדעת רבינו, דהא אם הם שני מכירות אם לא רצה המוכר ליתן לו השני דקלים מכר השדה יהיה קיים עכ"פ, והרב המגיד ז"ל הקשה על זה דמנא ליה דמי שמכר לחבירו שני דברים בערך אחד ולא פרט לו ערך לכל אחד, ואין לו אלא האחד שיתחייב הלוקח לקנותו, והרי יכול לומר לא הייתי קונה האחד בלא חבירו וכו' ע"כ, ודברי רבינו כך נראין, שהרי כתב אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח ע"כ, דמשמע הא אם לא רצה אין כאן מקח כלל, גם מה שכתב ז"ל שדה וכל מה שבו כדינו דמשמע דאף אם יש בו כמה דקלים הכל מכור ומלבד זה יצטרך להוסיף לו שני דקלים אחרים, זו לא ידעתי מנין לו, דהרי מדקאמר קרקע ודקלים אני מוכר לך משמע שלא הראה לו הקרקע מדלא אמר לו קרקע זה אני מוכר לך, א"כ משמעותו שלא מכר אלא קרקע סתמא, ומדהוסיף דקלים גזרו חז"ל שיתן לו המוכר שני דקלים דמיעוט רבים שנים, וכיון שכן באיזה כח נחייב את המוכר ליתן לו כל הדקלים שיש באותו קרקע, וזו היא דעת הסמ"ע ז"ל שם ס"ק י"ד, והרב ש"ך ז"ל כתב דנראה דכוונת הסמ"ע מדלא הזכיר רבינו החלוקא דאי אית ליה דקלי יהיב ליה, ומדלא הזכירו הוכרח לפרש כן עיי"ש. וכבר כתבנו דזה נכלל באפילו אין לו דקלים שכתב רבינו וכו', נמצא דלא השמיטו. גם שאר דברי הרב ש"ך ז"ל שם מגומגמים ואינן מובנים כלל, אם לא שנתלה הדבר בט"ס, ורבינו השמיט ההיא דאי משעבדי פריק ליה, מפני שכבר הוא נכלל בדבריו שכתב, אפילו לא היו לו דקלים וכו'.