מעשה רקח על הלכות מכירה כג:ד

מכר אילן לזה וכו' לא שייר וכו'. הרב כסף משנה ז"ל הקשה על רבינו, דמדסתם ולא פירש משמע דסבירא ליה דשייר לעצמו יירשו בניו או יורשיו אחריו, וקשיא עליה ברייתא דבן לוי וכו', ופסק כן רבינו פרק ו' מהלכות מעשר, ושמא יש לומר שסמך רבינו פה על מה שכתב שם ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא היה לו לכתוב כן בלשון קושיא, דמאחר שבדין זה שרבינו עוסק בו לא הוזכר בגמרא פרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח) [ע"א] דין יורשין, אין לו לרבינו עסק בזה דדרכו להעתיק דברי הגמרא, וגבי בן לוי שהוזכר בו דין היורשין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ג) [ע"א] העתיקו בהלכות מעשר פרק ו' הל' י"ט, גם מאי דפשיטא ליה להרב שדין המעשר גבי בן לוי ודין מכר אילן ושייר הפירות שוין, שהרי תירץ דשמא סמך וכו', ויש לדקדק בזה דאם איתא שהדינים שוים מאי בעי תלמודא אם תימצי לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו, וכן מאי דמתרץ רבא אמר רב נחמן שייר מקום [פירי] משום דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר, הלא ברייתא מפורשת היא בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי, מעשר ראשון שלו, ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו וכו', דמדקתני ואם אמר לי ולבני וכו', מכלל דרישא פשיטא לן דזכה לעצמו ולו לבדו, הרי מפורש דכי שייר לעצמו זכה, וא"כ מאי בעי תלמודא ומאי אולמיה דרב נחמן, וחילוק נכון אפשר לחלק בין זו לזו, דבשדה כיון שיתכן דלא יבא לידי חיוב מעשר כגון שלא מירחו או הכניסו בשבלין או לא ראה פני הבית לכך בעינן שיפרש, משא"כ בפירות האילן שמכר לאחר דממילא יבואו הפירות לעולם דין הוא שיזכה הוא ויורשיו, וכעין זה מצאתי בשו"ת שי למורא ז"ל סי' ה'.

ואיך שיהיה המובן מדברי רבינו דלא נקרא זה מתנה על מה שכתוב בתורה, דהא מן הדין כל הכהנים שוין והוא מתנה ליתנן לזה המוכר ואפ"ה שרי, אכן חזות קשה ראיתי דבפרק הזרוע (חולין דף קל"ד) [ע"א] מייתי ברייתות דפליגי אהדדי, דקתני בחדא על מנת שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה, ובאידך קתני המתנות שלו, ומתרץ בהא פליגי, מר סבר על מנת שיורא הוא, ומר סבר לאו שיורא הוא, ורבינו פ"ט דהלכות בכורים הל' י"א פסק, דאם אמר חוץ שייר והמתנות שלו, ואם אמר על מנת נותנן לכל כהן שירצה, נמצאו דברי רבינו סתרי אהדדי, ותו דכיון דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה איך יתקיים תנאו גבי בן לוי, ועיין מה שכתבתי לעיל פרק כ"ב, וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם.