מעשה רקח על הלכות מכירה כ:ב

הלוקח מאחד מה' בני אדם וכל אחד מהן תובע אותו וכו'. דקדק הרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' רכ"ב, דלמה לא נקט כלשון המשנה לקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח, מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק ע"כ, ולעד"נ דרבינו דקדק לכתוב כן מדמייתי הך דלקח מה' אמתניתין דגזל אחד מה', וכל אחד אומר אותי גזל דהיינו שכל אחד תובע וכמש"כ רבינו להדיא פ"ד דגזלה ה"ט, הכי נמי הך דלקח בתובעים קאמר כדאיתא ביבמות דף קי"ח [ע"ב] עיי"ש, והרב ב"ח ז"ל תירץ עם דברי הרא"ש, שכתב לגבי פקדון דבאומר אחד משניכם הפקיד אצלי ואיני יודע איזהו פטור אפילו בבא לצאת ידי שמים דשמא ושמא הוא עיי"ש, וקשה קצת דמדכתב לשון אפילו משמע דלא [חייב] בדיני אדם, ואי דעת רבינו כן היה לו לבארו [בפירוש], והש"ך ז"ל כתב תחילה דלרבותא נקט תובעים אותו וכל שכן כשאין תובעים אותו דמניח דמי מקח ביניהם, אי נמי משום סיפא דאלו אינם תובעים אותו אפילו לצאת ידי שמים אין צריך ע"כ, ואין להקשות בדבריו דאמאי לא ניחא ליה בדברי הרב ב"ח ז"ל, דהתירוץ הוא מבואר במה שכתב אחר זה משם הרב (בעל המאור) [נמוקי יוסף] ז"ל, דאין לדמות מקח לפקדון, ולכך בחר לו דרכים אחרים.

מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דמניחן ביד בית דין וזהו שכתב ויהיו הדמים מונחים הכוונה בבית דין ע"כ, וקשה קצת דגבי פקדון פרק ה' הל' ד' [דהלכות שאלה ופקדון] פסק רבינו, דיהא מונח אצלו עד שיודו, ובפ"ד דגזלה ה"י פסק, דנותן גזלה אחת והם חולקים אותה ביניהם עיי"ש, ואם כוונתו כאן שיניחנה בבית דין למה לא פסק כן גבי פקדון וגזלה, גם בתובעים אותו פסק שם הל' ט' דאינו חייב לשלם מספק, והיינו כפירוש רש"י ממש, וכיון שכן מנא ליה להרה"מ ז"ל דיניחם בבית דין. גם הרב ש"ך ז"ל אמה שפסק בשו"ע ויהיו הדמים מונחים בבית דין דנמשך אחר דברי הרב המגיד ז"ל, השיג ממה שכתב בפרק ה' כאמור וחלק על פסק השו"ע מכח מה שכתב שם סי' ש' גבי פקדון, ונסתייע מדברי רש"י פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז) עיי"ש. ואחרי המחילה הראויה אי מהא לא איריא, דרש"י ז"ל פירש כן גבי גזלה שאמרו סתם מניח גזלה ביניהם ומסתלק, שהכוונה שמניח דין הגזלה ביניהם עיי"ש, אמנם גבי מקח שכתב רבינו מניח דמי המקח ביניהם אין לפרש דין המקח דהא דמי קאמר, וכן הוא הלשון בפרק הגוזל (בבא קמא דף ק"ג) [ע"ב], אכן האמת נראה דכוונת רבינו כפירוש רש"י ז"ל כמו שכתבתי שם הלכות גזלה הל' ט', וגבי מקח לא נתבאר דעתו, דבפקדון שדרך העולם (להקפיד) [להפקיד] לזמן מרובה לא הוי ליה למידק, והש"ך שם כתב ולכך יהיו המעות מונחין אצלו עד שיודו, משא"כ במקח שאין דרכו להאריך הזמן כל כך, ולענ"ד נראה כמו שכתבתי דאין גילוי בדברי רש"י גבי מקח, וכל שכן בדברי רבינו.

ואם הוא חסיד נותן דמים לכל אחד ואחד וכו'. הרב המגיד ז"ל הביא שהרמב"ן והרשב"א חלוקים על זה, וסבירא להו דבמקח אפי' בא לצאת ידי שמים מניח ביניהם ומסתלק ע"כ, וכדברי רבינו פסק הרב בית יוסף בשו"ע חו"מ סי' רכ"ב והרב ש"ך ז"ל הקשה שם, דבסי' ש' פסק השו"ע גבי פקדון דפטור אפילו בבא לצאת ידי שמים והניחו בצ"ע, ומבואר הדבר דקושיא זו לא תפול על רבינו שהוא לא כתב כן בפ"ה דפקדון, אך מאי דאפשר בקושיא זו דהתם שהפקידו זה בפני זה לא הו"ל למידק ולכך פטור לגמרי, משא"כ הכא דמסתמא לא היו החמשה זה בפני זה הוי ליה למידק ולכך חייב, וזה דלא כהרב ב"ח ז"ל שם שכתב דבמקח מסתמא זה בפני זה היה עיי"ש, דלדידיה ודאי קושית הרב ש"ך קיימת.