מעשה רקח על הלכות מכירה יא:ג

על מנת שילך עמו לירושלים ביום פלוני וכו'. לשון זה של על מנת הוא מגומגם, דכיון דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו, ובמעכשיו אין בו דין אסמכתא וכמו שכתב רבינו לקמן הל' ז', מעתה מאי איריא דהחזיק אפילו לא החזיק נמי אין בו דין אסמכתא, והרב בית יוסף חו"מ סי' ר"ז כתב דהך על מנת שכתב רבינו לאו דוקא ושיגרת לשון הוא, ושוב כתב שהטור ז"ל העתיק על תנאי במקום על מנת, אי נמי שכך היתה גירסתו בדברי רבינו, וסיים ולפ"ז האומר על תנאי [אינו] כאומר על מנת ע"כ. ולשונו מגומגם דהך ולפ"ז היה מתיישב יותר כשנאמר דהטור היה גורס על מנת, ומדשינה וכתב על תנאי משמע דאומר על תנאי אינו כאומר על מנת, משא"כ כשנאמר דהטור היה גורס בדברי רבינו על תנאי אין להכריח כל כך מזה דאומר על תנאי לא הוי כאומר מעכשיו, דדילמא היא היא, דהא באמת משמעות הלשון מורה על הכוונה דהיא היא, ואמאי לא נימא הכי לפי האמת. ומרגניתא אשכחנא בזה בדברי הרדב"ז בתשובה ח"ד סי' י"א שכתב וז"ל: אבל קושטא דמלתא דעל תנאי לא הוי כעל מנת, משום דאנן קיימא לן דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, וקשיא לן היכי משמע על מנת מעכשיו, והעלו בשם הרמב"ן ז"ל דאנן לא בקיאין במלת על מנת ואינהו דבקיאי בה הוו ידעי דמשמעותא הוי מעכשיו, ומעתה הבו דלא לוסיף עלה וכו' ע"כ. ויש ללמוד מזה דכל שכן וקל וחומר אם אומר בתנאי דאינו כעל מנת ולא כמעכשיו. ולענין לשון רבינו נראה דהך על מנת שכתב ז"ל הם דברי רבינו עצמו, ולא לומר שזה אופן לשון התנאי, ואפשר קצת לכוון דברי הרב בית יוסף ז"ל לפירוש זה. ועיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל דשאני התם שלא מסרו לידו בתורת קנין וכו' ע"כ, ואין להקשות מדין הנותן ערבון וכו' בהל' ד' דקנה וקרי ליה מחזיק, דהתם בתורת פרעון נתנו לו כמבואר, דהרי לעיל בפרק ז' פסק דאפילו נתן ערבון מקבל מי שפרע משמע דלא קנה כלל, אך מ"מ אכתי קשה קצת דאם אותה דההיא דהלוהו על שדהו בהחזיק בה הוא, אמאי לא ביארו רבינו פ"ו דמלוה ולוה ה"ד כשהזכיר אותו דין, ויש ליישב. ומבואר דכמה טעיות נפלו בדברי הכסף משנה הללו ובבית יוסף שם נתקנו עיי"ש. גם בדברי הרב המגיד ז"ל שכתב ואח"כ בשהוא ט"ס הוא, וצריך להגיה וא"כ כשהוא.