מעשה רקח על הלכות מכירה א:כ

בד"א שנתן דמי כולן וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, אם תשאל אי בשנתן דמים למה לן חזקה כלל, והא אמרינן דקרקע נקנה בכסף וכו'. איכא למידק דלמה לא שאל בהיפך דכיון דאיכא חזקה כמו שהקדים רבינו, כיון שהחזיק באחת מהם וכו', כסף למה לי, דהא אמרינן דקרקע נקנה בחזקה, ואף למה שתירץ ז"ל, דבמקום שכותבים את השטר הוא, אכתי מיבעיא לן בחזקה דנימא דוקא בהקדים הדמים בעינן חזקה נמי, דדמים לחודייהו לא קנו, אבל אם הקדים החזקה דנראה דעדיפא מדמים, שהרי היא בגוף הקרקע מהני בלא דמים אף במקום שכותבים, או דילמא לא שנא, אך יש לומר דהכא שאני שלא החזיק בכולן אלא באחת מהם כנ"ל, ולפי מה שכתבתי לעיל הל' ח' לדברי הרב כסף משנה, שכתב לרבינו דחזקה לחודה מהניא אף במקום שכותבים, אתי שפיר טפי. ובשו"ת מהר"ר בצלאל ז"ל בסי' י"ח הוכיח ממה שכתב רבינו לקמן פרק ה', הקרקעות והעבדים והבהמה ושאר כל המטלטלין כל אחד מהם נקנה בחליפין וכו', הרי דהשוה הרב הקרקעות למטלטלין בדין הקנין, אלמא דס"ל דכי היכי דבמטלטלין קני בקנין אפילו במקום שכותבין, דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו, הוא הדין בקרקעות בקנין לחודיה סגי, ואפילו במקום שכותבים ע"כ, והוא דבר חידוש לפירושו ז"ל, שהרי קנין לא הוזכר במתניתין, כדקתני כסף שטר וחזקה, דמשמע דקנין גריע טפי, ואפ"ה קני לחודיה במקום שכותבים, וכבר הכנסת הגדולה סי' קצ"ה הביא חולקים בזה בדעת רבינו עיי"ש, וכמו שכתבתי לקמן פ"ה ה"ה.

וכן בשכירות וכו'. תיבת "וכן" מורה דדומיא דמתנה קאמר, כי היכי דבמתנה אין שייך דמים כן בשכירות, דהא הלכה רווחת היא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ודלא כהרא"ש ז"ל דסבירא ליה דמתנה כמכר, ומכל מקום מודה הוא דבשכירות אפילו בלא דמים, וכמו שכתב הסמ"ע ז"ל שם.