מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות ה:יז

הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה וכו'. הקושי מבואר כשמש דאח"ז כתב

ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח וכו' הרי שהתחיל בשפיכה וסיים בזריקה וכ"כ פ"ו דבכורות הל' ד' עיי"ש וידוע דזריקה מרחוק ושפיכה מקרוב גם בפ"ב דקרבן פסח הל' ו' כתב שחטו למולין וזרק הדם לשם מולין וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן וכו' משמע דפסח בזריקה וכ"כ שם ברפ"ד בשר הפסח שנטמא ונודע לו מקודם זריקה וכו' וכאן כתב שפיכה גם שם פ"א הל' ו' כתב להדיא דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד וכ"כ שם ספ"ג דם הפסח בשפיכה ושלמים בזריקה ונמצא רבינו סותר דברי עצמו גם ברפ"ב דפסולי המוקדשין כתב דמתנה אחת עיקר ושאר ארבע מתנות למצוה שנאמר ודם זבחיך ישפך שפיכת הדם על המזבח הוא העיקר הרי דלזריקה קרי שפיכה ושוב כתב וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך ע"כ ואתמהא דכלפי לייא הוא דתחילה הוכיח מהך קרא לזריקה ושוב הוכיח ממנו (לזריקה) [לשפיכה] ומרן ז"ל שם עמד על דברי רבינו והרבה יותר יש לעמוד מצד הסוגייאות.

אך מאי דנראה לענ"ד פשוט בכוונת רבינו מכח פסקיו (אלא) [אלו] דס"ל דשפיכה וזריקה חדא הוא דהרי אחר שזרק בהכרח יפול ליסוד שכל קפידת הפסוק היא על היסוד אלא דבפסח לחודיה קבלו חז"ל שהוא בשפיכה דוקא כמ"ש בפסחים דף פ"ט ודף קכ"א וזהו מ"ש פ"א דקרבן פסח וספ"ג דדם הפסח בשפיכה ולגלות לנו כוונתו דשפיכה וזריקה חדא היא לענין הכשר הקרבן כתב בפרקין אבכור ומעשר ופסח דטעונין מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד דהיינו עיקר הכשר הקרבן ולכך נתחכם להביא הפסוק דאת דמם תזרוק להורות דהיינו שפיכה היינו זריקה ולא נחית הכא אלא ללמדנו דטעונין מתנה אחת לבד מפני שכבר ביאר פרטי המתנות במקומם דבבכורות פ"ו ביאר זריקת דם הבכור ובק"פ דין הפסח אך הן הכי נמי דבהכשר הקרבן קפדינן דהניתנין בשפיכה אם נתנן בזריקה לא יצא משא"כ הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא כמ"ש ספ"ג דקרבן פסח ופ"ב דפסולי המוקדשין הל' ב' וה"ט מריבויא דודם זבחיך ישפך דמהתם הוא דילפינן דזריקה בכלל שפיכה גם מכמה משניות שסתם רבינו הקדוש גבי פסח לשון זריקה כגון ההיא דשחטו למולין וזרק דמו לערלים ובין ההיא דפסח שנטמא ונודע לו קודם זריקה וכיוצא וא"א לומר דלאו הלכתא נינהו דהא קי"ל כר"ע מחבירו והוא ס"ל בשלהי פסחים דלא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו ופסק רבינו כוותיה פ"ח דחמץ ומצה הל' ז' דס"ל דפסח בשפיכה לכתחילה גם מתני' דפרק בית שמאי אתיא כר"ע לבית הלל כמ"ש שם בגמרא סבר לה כר"ע וכו' ובפרק האשה דף פ"ט אמרו והא שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ומתרץ מאי נפק"מ והתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא וכו' אלמא דשני הדרשות אמת ועיין התוס' שם ומכח הך סוגיא סתמית פסק לה הכי ומייתי לה מהפסוק דודם זבחיך ישפך.

וא"ת איך אפשר שלש דרשות מחד קרא חדא לניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר כמ"ש בריש פרק בית שמאי ופסקו רבינו (רפי"ו) [רפ"ב] דפסולי המוקדשין ועוד דרשו לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ועוד דרשו לפסח שהוא בשפיכה וי"ל דשפיר מדרשו כולהו תלת דמדכתיב ודם זבחיך ישפך דשפיכה אחת במשמע דרשו שאם נתן מתנה אחת כיפר ומדכתיב ישפך ולא כתיב יזרק שהיא בכל הקרבנות דרשו לנתנין בזריקה שאם נתנן בשפיכה יצא ומדסיים הפסוק ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל איזהו קרבן שאוכלים כל הבשר אין לנו אלא פסח כידוע ועליה קאי ישפך אלמא פסח בשפיכה דוקא הכלל העולה דכוונת רבינו מבוארת ואין כאן שום סתירה ולענין הסוגייאות כבר עמדו עליהם התוס' ז"ל ריש פרק בית שמאי ושלהי פסחים ויבאו פסקי רבינו על נכון בקל העיון. שוב ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל בס' מקראי קודש שעמד גם הוא ע"ז וקצת דבריו מעין מ"ש עיי"ש: