מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות יז:ו

אין היחיד וכו'. מדקדוק הלשון משמע דיחיד הוא דאינו מביא אבל צבור מביאין וזה הכריחו למהר"י קורקוס שהביא מרן ז"ל לכתוב שרמז למ"ש שם שהצבור מביא ביו"ט [ראשון] של חג שחל להיות בשבת ס"א עשרון ע"כ והם דברים שלכאורה אין להם קיום חדא דבסוף פ"י דתמידין ומוספין פסק רבינו דלא היו מערבין אותם והם דברי ר' שמעון במשנה שהקשה על הת"ק והלא אלו לפרים ואלו לכבשים וכו' ועוד דבגמרא שם מייתו ברייתא דהודו חכמים לר"ש ובקשו ממנו ראיה והביא להם מפסוק דכל מנחה בלולה בשמן וחרבה אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להבלל וכו' הרי דחכמים עצמן הודו לו אלא שמתחלה היו סבורים שיכולין להבלל ושוב חזרו בהם נמצא דהך דשכן צבור וכו' לא קיימא כלל וכמ"ש רבינו שם בפירוש המשנה ג"כ והתוס' יו"ט ז"ל נרגש מזה והגיה דאילו צבור אין מביאין בכלי אחד אפילו פחות מזה וכו' עיי"ש וגם אלו הם דברים מגומגמים דמאי נפק"מ מזה סוף כל סוף תקשה לרבינו דנקט לשון יחיד ולא אמר סתם ולומר דאשמועינן דיחיד עדיף מצבור אינו נכון ויותר נראה לומר דלישנא דמתני' נקט ולא לדיוקא ועיין עוד בס' ברכת הזבח וקול הרמ"ז ז"ל: