מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות יד:יג

אחד נדרים ונדבות עם שאר הדברים וכו'. ראיתי להמל"מ ז"ל שכתב וז"ל לא מצאתי מקום דין זה שיהא באלו עשה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה וכו' ע"כ. ואני אומר אין לא ראיתי ראיה וגמרא ערוכה היא שם פ"ק דר"ה דף ו' דאמר מר מוצא שפתיך זו מצות עשה וכתבו התוס' ז"ל מדכתיב היוצא מפיכם תעשו ופריך הגמ' למה לי מובאת שמה והבאתם שמה נפקא ומשני חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב וכו' ע"כ ולעיל מינה דריש מהאי קרא לנדרים ונדבות חטאות ואשמות ועולות ושלמים וצדקה וכו' גם בברייתא שם דף ד' ודף ה' דריש לכולהו מהך קרא גופיה עיי"ש:

ומתנות עניים וכו'. בס' קול בן לוי ז"ל ראיתי שהקשה על רבינו דמאי שנא מתנות עניים מצדקה דבצדקה פסק רפ"ח דמתנות עניים דחייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עובר בבל תאחר שהרי בידו ליתן מיד דעניים מצויין הם וכו' ומה שייכות יש למת"ע במקדש ובההיא דובאת שמה עד שיהא דינם כדיני הקדש וכו' וצריך טעם למה רבינו לא השוה מידתו ע"כ. והמדקדק בדברי רבינו יראה שגם הוא חילק בדבר שהרי הטיל המצות עשה על כולם משא"כ בבל תאחר ביאר כולם חוץ ממת"ע דבכללם הצדקה ודאי מפני שהמת"ע אם עניים מצויים חל עליו אבל תאחר תכף ומיד כדברי רבא שם דף ז' וכמ"ש רבינו רפ"ח דמתנות עניים משא"כ העשה דבכולם אינו חל אלא ברגל הראשון שפוגע בו תחילה ולכך לא הזכיר העשה בפ"ח דמת"ע. ומה שהקשה דמה שייכות יש לצדקה במקדש וכו' תקשה ליה גם בברייתא התם דדרש ליה הכי להדיא מובאת שמה והבאתם שמה ובאידך ברייתא בעי לבל תאחר וצ"ל דכיון שהשי"ת הקפיד לשמח עניים ברגל ואם אין לו חייב לשמחם בשלמי חגיגה מעתה הושוו לכל דבר הנוגע למקדש ודו"ק: