מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין ח:ח

שנים שלקחו וכו'. לשון המשנה שתי נשים וכו' וביאר שם רבינו דדבר בהווה ומצוי הרבה וכאן בחיבורו כתב בסתמא אמנם במשנה אמרו בין משם אחד בין משני שמות דהיינו לידה וזיבה ורבינו לא ביארו אפשר דמדלא חילק משמעותו בכל ענין אך מה שיש לעמוד בעיקר הדין דבפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ז) מוקים לה בהתנו ופריך פשיטא מאי למימרא ומתרץ קמ"ל כדרב חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן ולפי' רבינו שמפרש דלר"ח אין צריך שום תנאי כמ"ש מרן ז"ל הו"ל למימר אלא וכו' דמורה שהוא תירוץ אחר ומ"מ האמת נראה שרבינו נתקשה דלאוקמתא דר"ח מה צורך לתנאי כלל והתוס' שם כתבו דהכוונה דנגזור התנו אטו לא התנו ורבינו לא ניחא ליה בהכי ומכל שכן לפי מ"ש התוס' שם נראה דגירסא אחרת היתה בספרים.

ודע שראיתי להראב"ד ז"ל שנדפס מחדש בשיטתו למסכת קנים שהבין דברי הגמרא כפשטן דאף לאוקמתא דר"ח בעינן התנו דוקא וגם פי' דע"כ לא אמרו כן אלא לענין ההקרבה שתהיה כשרה אבל בעלי הקרבן עדיין לא יצאו ידי חובתן וכו' עיי"ש וזהו חידוש גדול והיה לו להשיג על רבינו בשתיהם לפי שיטתו כדרכו בכמה מקומות. ולענ"ד הצעיר אם איתא הו"ל למיתני איזה שירצה הכהן דאז הוה משמע דקאי להכשר הקרבן ומדקתני לאיזה משמע דקאי לבעל הקרבן שיצא בו ידי חובתו: