מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין ה:ט

מותר נזיר לאותו נזיר. הרבה יש לתמוה על זה חדא דלשון המשנה ספ"ב דשקלים מותר נזיר לנדבה וכן פסק רבינו עצמו פ"ב דהל' שקלים הל' ב' י"א למותר קרבנות נזיר דהיינו הששה לנדבה דקתני התם במתני' ונמצא דרבינו סותר דברי עצמו והיפך סתם מתני' גם להמבי"ט ראיתי שהניחו בצ"ע ותו קשיא לי דהיכי שייך מותר נזיר לאותו נזיר וכי נחייב אותו לקבל עליו נזירות שניה הלא זה הוא טעמו שיפול לנדבה משום דלדידיה תו לא חזי וכמ"ש ז"ל נמצא שאין מציאות לדין זה אלא שנאמר דטעות סופר נפל בספרי רבינו וצ"ל לנדבה ומסכים ג"כ למ"ש בהלכות שקלים. שוב מצאתי עוד לרבינו רפ"ט דהלכות נזירות שכתב להדיא הפריש מעות סתומין לנזירותו והותירו יפלו המותרות לנדבה ע"כ וזה סיוע אחר למ"ש דנראה ודאי שטעות סופר הוא כאן אי נמי י"ל דמותר נזיר לנזיר הכוונה שהקרבן נדבה שיקריבו תהיה בעדו לנדבה ולא לזולתו וסמך על מ"ש בהלכות נזיר והל' שקלים וזה יותר נאות: