מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין ה:ו

המפריש חטאתו וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבירושלמי פ"ב דשקלים השוו שקלים לחטאת בהפריש שתים וכו' ונמצא שאינו חייב אלא אחת ובפ"ג דשקלים הל' י"ב כתב רבינו הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אם בזה אח"ז האחרון לא קדש ואם בבת אחת השני מותר שקלים ע"כ הרי דשם חילק וכאן לא חילק ומותר שקלים היינו חולין כמ"ש שם ואפשר דגירסא אחרת היתה לו ומ"מ צריך טעם דממתני' משמע ששקלים וחטאת שוין אלא שהוצרכו לתת טעם בין אומר הרי אלו לשקלים לאומר הרי אלו לחטאת וכו' וצ"ע עכת"ד. מה שהוכיח ז"ל ממותר שקלים שהיא חולין ממ"ש רבינו שם לא היה צריך להביא עצות מרחוק דכאן בפרקין הל' ח' כתב כן להדיא והיא משנה ערוכה שם אלא שאני תמיה הרבה דאי מותר שקלים חולין מעתה מאי איכא בין לא קדש שכתב רבינו שם בדין זה אח"ז לבבת אחת ומ"ש ז"ל דצריך לתת טעם וכו' אחרי המחילה הראויה זה הוא טעמו בעצמו דכיון דלשקלים יש קצבה מעתה הדין נותן שיהא מותרן חולין משא"כ בחטאת שאין לה קצבה כמ"ש שם לכך מותרן נדבה דנראה שהיא התיבה השמינית שמנה רבינו שם פ"ב הל' ב':