מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין ד:ו

הפריש חטאת מעוברת וכו'. כתב מרן ז"ל מימרא דרבי יוחנן פרק כיצד מערימין ע"כ וקשה טובא דהתם איתותב ר' יוחנן מברייתא דהאומר לשפחתו וכו' וראיתי להרב לח"מ והרב עצמות יוסף ז"ל דף ק"ו שתירצו עם דברי רבא דטעמיה דר"י משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וכו' ואף דטעם זה ג"כ איתותב מדברי רב המנונא במסקנא מ"מ בכריתות דף כ"ו ומנחות דף פ"א יהבו הך טעמא לר"י ואף שהתוס' נרגשו מזה וכתבו שיש לחלק בין תודה לחטאת רבינו לא ס"ל הכי עיין עליהם. ולענ"ד אין דברי רבינו מוכיחין כן שהרי סיים

הרי היא וולדה כשתי חטאות שנתפרשו לאחריות ע"כ והם דברי רבי יוחנן בגמרא להוכיח דאם שיירו משוייר וכמ"ש רש"י ז"ל שזה מורה שזאת היא כוונתו ויש לו סיוע אמיתי ממאי דשקלו וטרו בגמרא במלתיה דר"י וקאמר א"ל ר"י דכו"ע שיירו משוייר וכו'. וגם לדרך הרבנים הנ"ל ז"ל אפשר דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י אלא דר"י מייתי הך דמפריש שתי חטאות וכו' להשוואת הדין דרצה בה מתכפר וכו' ודו"ק: