מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יט:טו

היה מקריב עמו וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור תחילה שכאן כתב שאם א"ל אח"כ זבחים שהקרבתי לך באותו היום נתפגלו וכו' אינו נאמן וכן נראה מדבריו ספי"ב דהל' מעשר שכתב שאם אחר שיצאו הפירות מתחת ידו אמר שהם טבלים או היין יין נסך אינו נאמן גם בפ"ד דקרבן פסח הל' א' כתב דאם אמר לאחר זמן אותו הפסח ששחטתי לכם שלא לשמו שחטתיו אינו נאמן עיי"ש אמנם בספי"ג דמטמאי משכב ומושב כתב דלאחר זמן ה"ז נאמן אבל אם פגע בו ולא א"ל כלום ואח"כ פגע בו פעם שניה וא"ל אינו נאמן וזה סותר לכל הנך שהזכרנו גם מרן ז"ל ציין למ"ש כאן ולא נרגש שלא ראי זה כראי זה שהדברים הם הפכיים אך כאן כתב דסמך שם על מ"ש כאן וכאן על מ"ש שם. אך הרואה יראה שבפי"ב דהל' מעשר כתב להדיא אחר שיצאו הפירות מתחת ידו וזה נראה ודאי כאביי ברם מרגניתא אשכחנא בדברי הרשב"א ז"ל שם שכתב שאם נתנן לו מיד ליד ולא א"ל היינו אשכחיה ולא א"ל וכו' ע"כ מעתה כשכתב רבינו בהל' מעשר ואחר שיצאו מתחת ידו אמר ללוקח וכו' הכוונה שעבר איזה זמן שנמצא שבשעה שהוציאן הו"ל אשכחיה ולא אמר לו וכשאח"כ אמר לו הו"ל שוב אשכחיה וא"ל מכוון לדברי רבינו דמטמאי משכב ומושב ממש ובהכי עלו כל דברי רבינו כהוגן וממ"ש בספ"א דהל' תפלין אין הכרח דיש פנים לכאן ולכאן עיי"ש ובתוספתא פ"ד דפסחים קתני השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו אינו נאמן רבי יהודה אומר עד שלא יתחילו בו נאמן משהתחילו בו אינו נאמן ע"כ ומדכתב רבינו שם לאחר זמן משמע דפוסק כר"י דהא בדברי ת"ק אין שם זה ומרן ז"ל ציין שם דברי הת"ק משום דאתי כסתם ברייתא דפ' הניזקין וכן נראה מהתוספתא פ"ב דתרומות אך עם מ"ש תחילה הכל מתורץ דפסק כרבא דוקא וקל להבין: