מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יז:יז

שחט אחד מהם וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ויש לתמוה למה השמיט רבינו דין האומר מחבירו ע"כ. ונראה דרבינו לא חש להך בעיא כלל דודאי מחבירו הוא הכבש וכמ"ש בגמ' תניתוה וכו' ולשון דילמא אינו אלא דברי רבי אבא זוטי להעמיד בעייתו אבל לפי האמת הוא דבר פשוט תדע דבגמרא אהך מתני' פשיט להו הכי דמחבירו הוא הכבש דקאמר דלאו מתיר דידיה הוא וכו' ופסקה רבינו כמתני' וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר עיין עליו: