מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין טז

וכן הפסח והחטאת וכו'. בדפוס מגדל עוז נמחק חלוקא זו כולה ואין כתוב שם אלא במחשבת הזמן וקבל וכו' במחשבת שינוי השם:

או כזית למחר וכזית בחוץ וכו'. משנה זו הוכפלה ונשנית פ"ב דזבחים ופ"ז ופ"ק דמנחות וכבר נתעוררו התוס' בזה עיין עליהם ובס' עצמות יוסף דף פ"ג הקשה על רבינו דנראה דהוא פוסק דבוי"ו הוי פרט ואיך פסק כאן דבוי"ו הוי כלל וכו' עיי"ש ולענ"ד אין הכרח בדבר דהך וכזית שכתב רבינו הכוונה לבאר הענין ולא נחית לתוספת הוי"ו כלל ודו"ק:

חשב על הדמין וכו'. לעיל הל' ב' במחשבת הזמן ומחשבת המקום דהיינו בחוץ ולמחר פסק דהוי פסול ואינו פיגול וכאן בנתינת הדמין מפני שעירב מחשבת הזמן כתב דהוי פיגול וצריך טעם למה דהא מחשבת שינוי הדמין לחוד אינו מפגל ומחשבת הזמן ג"כ אינו מפגל כאמור ובנוסח אחר כתב יד קדמון במקום וערב עמהן מחשבת הזמן מוסיף שם בשעת זריקה:

לתתו למחר במזבח החיצון. בדפוס מגדל עוז אין שם תיבת למחר. ומ"ש בספרי רבינו

וחשב המזבח זה בדפוס מג"ע כתוב וחשב בזבח זה:

חשב במחשבת זמן וכו'. המל"מ ז"ל הקשה על רבינו מהסוגיא דמנחות דף ט"ז והניחו בצ"ע וכן הקשה הרב ברכת הזבח ז"ל ובקש להליץ בעד רבינו ולא יכול עיין עליו גם הרב קרית ספר ז"ל העתיק כדברי רבינו והביא הסוגיא ול"מ לכך נראה לענ"ד דרבינו לשיטתיה אזיל דס"ל דד' עבודות במנחה כנגד ד' עבודות שבקרבן כמ"ש פי"ג הל' ו' בקמיצה ובנתינת הקומץ בכלי שרת ובהולכת הקומץ למזבח ובזריקתו על האש ומרן ציין שם מכמה משניות וכאן ג"כ השוה אותם אלא שכלל ליקוט הלבונה בקמיצת הקומץ ומכאן אתה למד ג"כ שהקטרת הלבונה קרי לה רבינו זריקה מפני שהיא מכוונת לזריקת הדם וזהו מ"ש שם ובזריקתו על האש ואין צורך להגהת מרן ז"ל:

הקטיר כדי שומשום וכו'. מרן ז"ל נתן טעם לפסקו של רבינו עיי"ש והרב קרית ספר ז"ל נתן טעם משום דאין דרך האכילה בכך ואין דרך הקטרה בכך עיי"ש כלומר משום דרבינו פוסק כמ"ד אין הקטרה פחות מכזית כמ"ש פי"ג דמעשה הקרבנות וכ"כ הרב ברכת הזבח ז"ל ומ"ש הרב דאין דרך אכילה בכך אפשר שכך היה גורס בדברי רבינו או שכך היה גורס בגמרא אמנם רש"ק ז"ל גריס בגמ' דרך אכילה בכך ואין דרך הקטרה בכך:

מנחת חוטא וכו'. מילתא דפשיטא היא דכיון דאין שייך בהם לבונה אף אם נתן בה לבונה אין בה כח לפגל וכמ"ש רבינו פי"ד הל' ג' ופט"ו הל' ב' והחידוש כאן אחר ליקוט הלבונה: