מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין טו:יד

שאין לך אדם בישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה. לשון הגמ' שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה ורבינו הוסיף תיבת מעולם דמשמע מיום היותו והקשה הרב עבודת ישראל ז"ל דף קצ"ו דהרי שעיר המשתלח מכפר (ועי"ה) [ומיום הכיפורים] של אותה שנה עד אותו היום יתכן שלא עבר על שום מ"ע מן התורה ותו קשה ממ"ש פ"ג דהל' שגגות הל' ט' חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יום הכיפורים חייבים להביא אחר יוה"כ ואי נתכפר לו בשעיר המשתלח אפילו בזדון למה צריך כפרה אחרת אחר יוה"כ והא כבר נתכפר לו וכו' ע"כ. והאמת הוא דרבינו פ"א דהל' תשובה הל' ב' כתב דשעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה קלות וחמורות בין בזדון בין בשגגה בין הודע בין לא הודע הכל מתכפר בשעיר המשתלח והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אינו מכפר אלא על הקלות ע"כ וא"כ היכי פסק בהל' שגגות דחייבי חטאות חייבים להביא לאחר יוה"כ הלא כבר נתכפר לו בשעיר המשתלח וצ"ל דלענין כפרה מכפר אבל לענין החיוב של הקרבן עכ"פ צריך הוא להביאו ודבר זה השכל מחייבו דאל"כ בטלת כל חייבי חטאות ואשמות שכולם ימתינו ליוה"כ כדי ליפטר וכן נראה מדברי התוס' פ"ק דשבועות דף ח'

ולענין מ"ש מרן ז"ל דרבינו הוה גריס בגמ' תרוויהו והוי כיהיב תרי טעמי וכו' ע"כ אינו נראה דבגמרא לענין חטאת היא ורבינו כאן בעולה קאי וחד טעמא יהיב לחטאת וחד לעולה ולא מצי למיהב טעמא בחטאת שאין אדם שלא עבר מצות עשה דמה בכך עולה מכפרת על מ"ע וחטאת ששחטה לשם עולה כשרה כמ"ש בהל' א' וכן הקשה בס' מקראי קודש דף קל"ג עיי"ש: