מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יד:י

חשב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס וכו'. בעיא דרבא בזבחים דף (כ"ט) [ל"א] ואביי בעא למפשטה ממתני' דקתני לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול מצטרף והא הקטרה ביותר מכדי אכילת פרס הוא ודחי דילמא בהיסק גדול וכיון דבעיית רבא לא אפשיטא לא הו"ל לרבינו להחליט הדין ומרן ז"ל כתב דלא הוה גריס להך דחיא. והתוס' יו"ט ז"ל כתב דמיתורא דלישנא דמתני' מיתרצא בעיית רבא שהרי גם באידך פרקין קתני הך לישנא לאכול כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין ואיכפל תנא למתניי דלא תימא כי הך דחיה דדוקא בהיסק גדול וכו' ע"כ ואחרי המחילה הראויה כעין דברי נביאות הם:

חשב להקטיר כחצי זית מן הקומץ וכו'. קשה קצת דרבינו פוסק דאין קומץ פחות משני זתים כמ"ש ספי"ג דמעשה הקרבנות עיי"ש ויש ליישב: