מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יא:כז

וכן לענין קמיצה וכו'. דברי רבינו קשים להולמם הרבה חדא דלפי מ"ש בהל' כ"ג דיש לנו ספק אם הכלי מצרף לקמיצה או אינו מצרף לקמיצה מעתה איך כתב כאן דשייריו עם החלק הראשון נאכלין הרי כיון דיש לנו ספק הרי גזר לעיל דלא יאכלו השיריים ואיך פסק כאן דהשיריים עם החלק הראשון נאכלין וכן הקשה הרב חיים אבועלפיה ז"ל והניחה בצ"ע ועוד שכתב שהקמיצה תלויה בדעת הכהן ובעת שקומץ אין דעתו אלא על העשרון בלבד אם כן גם לעיל בחלק העשרון נימא הכי ויאכלו השיריים הן אמת דבגמ' נאמר כן לדעת אביי דדחי לרבא ומשמע דהוי ספיקא אם מצטרף או לא שהוא הדין הראשון שהזכיר רבינו ודין זה הוא דברי אביי גופיה ומסקנא דרב אשי אף לענין הדין נראה ודאי דפליגי אהדדי והנה רש"י ז"ל פי' בההיא דאבוד וז"ל מופרש שהפריש תחת זה אינו מצרף לפסול עמו שהרי לא הופרש ע"מ להצטרף עם האבוד וכו' ע"כ אפשר ללמוד מדבריו ז"ל דכשהם ג' השלישי גורם לצירוף השנים מטעם דלא הופרש ע"מ להצטרף עמהם משא"כ כשהם שנים לבדם דאין שום הוכחה לצירופם מעתה נשאר הדבר בספק וטעם זה יספיק לדעת כהן דלא נאמר זה אלא כשהם שלשה דשייך פירוד האחד מהשנים משא"כ כשהם שנים לבדם.

ותלמידי החריף רבי נתן נר"ו דקדק מלשון הגמ' דקאמר עשרון שחלקו והניחו בכיסא דמשמע שמתחילה חלקו ואח"כ הניחו חלקיו בכלי ולא ידע הכהן אם היא מנחה אחת או שתי מנחות ואמטו להכי לא תלינן בדעת הכהן ונשאר לנו הספק אם הכלי מצרף או לא משא"כ באידך דאבוד שמתחילה נתנם בכלי ושם חלקן דהכי משמע מלישנא דרבא דקאמר עשרון שחלקו ואבד אחד מהם דמשמע שתחילת חלוקו היה בכלי שרת ושוב נאבד האחד והפריש אחר תחתיו ושוב נמצא האבוד והחזירו לכלי כיון שהכהן ידע בכל זה ודאי שהוא מכוין לקמוץ מהעשרון דוקא כיון שהוא יודע וראה המעשה ודייק דברי רבינו נמי שכתב לעיל חלק העשרון בכלי אחד וכו' וכאן כתב סתם עשרון שחלקו לאשמועינן הדיוק הנ"ל דלעיל איירי בחלקו תחילה ושוב הניחו בכלי דאז אין תלוי בדעת הכהן שהרי לא ידע אם היא מנחה אחת או שתים ואפשר שהוא סבור שהחלק האחד הוא שיעור עשרון: