מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין א:ו

אפילו היתה מחשבתו ניכרת וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ומ"ש

אלא להחמיר כגון ששחט ע"מ לזרוק דמו אחר שתשקע החמה הויא מחשבתו מחשבה והזבח פיגול ע"כ נראה דזה הפי' לא קאי אדעת רבינו שהרי רבינו ביארו להדיא דאפילו משכה הקטן והביאה לצפון לא מהני ותו דבפי"ד הל' ב' פסק רבינו לענין פיגול דאין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה עיי"ש וכיון שכן הקטן שאינו ראוי לעבודה אין בו כח לפגל. אכן אכתי אפשר דאתי גם לדעת רבינו וזה ע"פ מ"ש התוס' דעד כאן לא אמרו דאפילו מחשבתו ניכרת וכו' אלא בדבר שיש להסתפק בו כגון הא דמשכה מדרום לצפון דאפשר שלא נתכוון למעשה העולה אלא שלא נתקן לו אותו מקום ולכך שינה אבל בידוע בודאי כגון הא דמחשבה לאחר שתשקע החמה פשיטא דמהני וההיא דפי"ד נמי ידוע דהקטן פסול לעבודה אך לשחיטה שכשרה בזרים ובטמאים אפשר שגם הקטן מפגל אלא דאעיקרא דדינא קשיא דבקטן בעינן מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ובמחשבה זו דע"מ לזרוק דמו לאחר שתשקע החמה אין כאן מעשה וכן הקשה הרב לח"מ הביאו המל"מ ז"ל שם: