מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין א:לו

וכל דם הקדשים וכו'. כתב מרן ז"ל סוף פרק בית שמאי עלה מ"ו ע"כ וכתב עליו הפר"ח ז"ל עיי"ש דאינו ענין לכאן ע"כ וכוונתו מבוארת דהתם לענין טומאת הגוף היא לא לענין טומאת הדם אמנם נראה שהדברים ק"ו דהרי טומאת הגוף לעולם חמורה ומתורתו של משה רבינו ז"ל למדנו כן שכתב בפירוש המשנה בדר' שמעון בטומאת הדם וטומאת הגוף ומינה לדברי חכמים וכ"כ להדיא אמתני' דהפסח שנזרק דמו וכו' וכמ"ש לקמן בע"ה.

עוד הקשה מרן ז"ל מדתנן הציץ מרצה על טומאת הדם ומשמע מדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה וצ"ע ע"כ והרב לח"מ ז"ל תמה עליו דמי אלימא מברייתא דעל מה הציץ מרצה על וכו' (דאיתא התם בפסחים) שתירצו שם מדרבנן ואע"ג דהזכירו שם הרצאת הציץ ע"כ. ולענ"ד נראה דאין צורך לזה שהדברים מבוארים מעצמן ממ"ש רבינו בפירוש המשנה שם וז"ל ואח"כ נודע שהוא טמא ר"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כלו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה וכו' ע"כ וכ"כ בסוף עדיות להדיא דהך מתני' נשנית קודם עדותו של ר' יוסי בן יועזר וכו' ופשוט וכן פסק להדיא בסוף פ"י דטומאת אוכלין דכל משקה בית המטבחים אינו מקבל טומאה כלל עיי"ש: