מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין א:א

ופשט ידו ושחט. הלשון מגומגם דפשט ידו ושחט משמע שכבר שחט וזה אינו דשוב כתב ז"ל דאם עבר ושחט הזבח כשר לכן נראה דטעות סופר הוא וצ"ל ופושט ידו ושוחט והיינו לכתחילה דאסור גזרה שמא יגע בבשר וראיתי להרב לח"מ ז"ל שכתב אע"ג דבריש כל הפסולין אמרו דעביד סכין ארוכה ושחיט כתב רבינו ופשט ידו משום דהוא פסק פ"ג דביאת מקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה ע"כ ודבריו מגומגמים דהא ודאי רבינו אינו פוסק כההיא דעביד סכין ארוכא דהא ופשט לכתחילה קאמר כמבואר (וכ"מ) [ומ"מ] האמת כדבריו דמפני שרבינו פסק כמ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה לכך כתב כאן ופשט ידיו ולא הזכיר סכין ארוכה אך עדיין יש לדקדק שלא חילק בטומאות דהא בטמא מת ודאי שמטמא הבשר אף שלא נגע דחרב הרי הוא כחלל ובפ"ק דחולין דף ג' אוקמוה בשוחט בקרומות של קנה דאינו כלי מתכות וכ"כ השיירי כנסת הגדולה ז"ל וצ"ל דסמך אמה שכתב במקומו עיין עליו: