מעשה רקח על הלכות שבת ל:ט

חייב אדם וכו'. שם דף קי"ז וכת"ק ומבואר דעת רבינו דס"ל דכל סעודה מהם צריך לעשותה בזמנה דוקא ודבר זה הוא מחלוקת הגאונים כמ"ש הרב המגיד ז"ל ולדעת רבינו אתי שפיר שקבעו חז"ל הזמנים בענין ההצלה כשנפלה דליקה בשבת. עיין בפכ"ג דין כ"א וכן פסק הרב ב"י סי' רצ"א ועוד יש להוכיח מדברי רבינו שיש לעשות גם סעודה שלישית בפת דוקא דהרי לא חילק ביניהם וגם זה הוא מחלוקת הפוסקים דאיכא מאן דאמר דאפילו בפירות או בכוס של יין סגי והמחמיר בכבוד שבת תבא עליו ברכה.

או שהיה מתענה תמיד. כן נדפס בויניציאה ואמשטרדם אמנם בדפוס מגדל עוז ושתי נוסחאות אחרות כתב יד אין שם תיבת תמיד וכן משמע גירסת הרב המגיד ז"ל שהרי כתב דכוונת רבינו כגון תענית חלום או עיר שהקיפוה גוים וכו' ומסתמא אין זה תמיד כי אם פעם במקרה אמנם מרן ז"ל כתב דגירסת תמיד היא הנכונה אכן בב"י סי' פר"ח לא הזכיר דעת רבינו כשכתב דאדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער היא לו דיש אומרים דיכול להתענות וכו' והם האגור בשם שבלי הלקט וכו' והגהות מיימוני פ"א מהל' תעניות.

וצריך לקבוע וכו'. ברכות דף מ"ב ודין השני ככרות בשבת דף קי"ז ומה שסיים ז"ל וכן ביו"ט פשוט דלא קאי אלא אדסמוך דאלו ג' סעודות לא נאמר אלא בשבת דוקא.

וכתב מרן ז"ל שהטור הבין בדברי רבינו שצריך לקדש על היין גם בסעודה שלישית וכו' והכריח ז"ל ממ"ש רבינו פכ"ט שנראה מדבריו להדיא שאין לקדש כי אם בסעודה של שחרית ע"כ. ולענ"ד נראה דאין הכרח דהטור סבור כן בדעת רבינו דרחוק הדבר לאמרו מלבד ההכרח שכתב הרב ז"ל תדע עוד דהטור שם סי' רצ"א הביא דברי רבינו ואחר זה כתב וא"א הרא"ש ז"ל לא היה מקדש על היין בסעודה שלישית וכו' ואם היה כותב ז"ל לשון אבל היה מורה דודאי פליג ומדלא כתב כן משמע דאין כוונתו אלא להשמיענו חידוש זה דבדברי הרמב"ם ז"ל לא בא להדיא ואגב דהשמיענו דעתו דסבירא ליה דיש לקובעה גם כן על היין דהיינו לומר שיש לשתות יין בתוך אותה סעודה ע"פ מ"ש ברישא השמיענו גם דעת הרא"ש וכו' ובהכי ניחא דברי הטור ז"ל ועיין להרב אלשקר בתשובה סימן ק"ו.