מעשה רקח על הלכות שבת ל:יב

חוץ מעיר שהקיפוה וכו'. אף דרבינו כתב חוץ אין למדין מן הכללות ותנא ושייר צרת המזונות שכתב רבינו פ"ב דתענית ולפי שיש חילוק בדבר לא ביארו כאן עיי"ש וכל זה לצעקה ובקשת רחמים אבל לענין ההצלה כבר כתב רבינו פ"ב מאלו ההלכות דאפילו על יחיד הנרדף מפני כותים או חיות יוצאים להצילן ומחללין את השבת עליו דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ונמצא לדעת רבינו דלהתפלל בעד החולים בשבת אף שהם מסוכנים נראה דאסור שהרי כתב להדיא דאסור לזעוק ולהתחנן ולבקש רחמים ולשון זה משמע ודאי דשום התעוררות תפילה אסורה בשבת כדאמרינן דיכולה היא שתרחם וכן מצאתי למהר"י ווי"ל סי' קט"ו ובליקוטיו סימן ח' שעשה מעשה לפני חכמי דורו ז"ל ע"פ דברי רבינו אלה והודו כולם לדבריו עיי"ש ותמהתי על הרב ב"ח סי' רפ"ח שפלפל הרבה בענין זה ובהסכמה עלה דרבינו לא אסר כי אם על ידי התרעה בשופר אי נמי דלא איירי מהר"י ווי"ל ז"ל במסוכן בו ביום ואין נראה כלל אחרי המחילה הראויה ואילו היה מזכיר לשון רבינו זה כדאיתא כצלמו והיה מיישב דבריו לו היינו שומעים משא"כ עכשו שהזכירו סתם ודברי רבינו מעידים על כוונתו הישרה דכל מין זעקה ותחינה ואפילו בקשת רחמים דבלי ספק בפה היא אסר בהחלט וכמו שהעיד מהר"י ווי"ל ז"ל אין מקום לומר זה ומ"מ האמת הוא דהר"ן ז"ל ושו"ת תומת ישרים סי' ל"א התירו לעשות מצלאים בשבת על המסוכן ליומו ע"כ. וכ"כ הרב כנסת הגדולה ז"ל ויפה לנו השתיקה מאחר שנתפשט המנהג באלה העיירות כולם להתפלל על החולים ואין פוצה פה וכמ"ש הרב וילייסיד ז"ל עיין עליואף דבאמת מעי רותחו ולא דמו בשעה שמזכירים הי"ג מידות ואומרים ויעבור כחול גמור ושמתי לפי מחסום כיון שמנהגם של ישראל תורה היא ואי איישר חילי אולי אבטליניה על כי שמעתי מפי מגידי אמת שבעיר הזאת מקרוב באו לנהוג כן ובימי רב אחד קודם לכן לא היו נוהגים לאומרם על פי דעת רבינו זלה"ה.