מעשה רקח על הלכות שבת ג:ב

כיצד פותקים וכו'. שם ומ"ש רבינו בכל הני עם חשיכה הכי איתא בברייתות דף י"ז ועיין בדברי רבינו פ"ה דין ד' ובדברי הרב המגיד פ"ו דין י"ט.

ושורין וכו'. נוסחא אחרינא כתיבת יד מצאתי דיו וסמנין ומורסן.

ואונין של פשתן וכו'. פירש רש"י ז"ל שהן אגודות של פשתן מנופץ ונותנים אותן בקדרה לתנור ומתלבן ע"כ. אמנם רבינו בפירוש המשנה שם כתב וז"ל אונין ערב המטוה שיבהילו בכדי שיעלה מהם ההבל וכו' וכן מנהג מבשלי המטוה להחם התנורים ולהשליך בהם מטוה הפשתים אחר שרייתו במים ואפר ויכסוהו בבגדים עד שיתלבן ע"כ. משמע שנותנים האונין עצמן בתנור בלא קדרה וכן משמעות לשונו כאן. ודע שמצאתי בהרמב"ם כתב יד משנת הקי"א החלוקות האלו מהופכין שבתחילה כתוב מדליקין את הנר וכו' ומניחים קדרה וכו' פורסין מצודות וכו' וטוענין וכו' ויש בדבר וכו'.

וטוענין וכו'. עמ"ש הרב המגיד מדרבי יוחנן דמחלק בין מחוסרין דיכה למחוסרין שחיקה וכו' נראה לענ"ד במה שיש להקשות עוד דאיך נאמר דלרבי יוסי בר חנינא לא הוה שמיעא ליה הא דרבי יוחנן ותו למאי דמסקינן הורה רבי חנינא כר"י דמשמע לדעת ר"י בר חנינא וכפשטא דברייתא דאף במחוסרין דיכה פליגי ועדין לא נתלחלח הדיו דקאמר לעיל דקתני עלה רבה בר בר חנה [אמר רבי יוחנן] דבמחוסרין דיכה לא פליגי דלכו"ע אסור ואי פליג ארבי יוחנן הוה ליה לפרושי ובאמת דפשט הסוגיא משמע דר"י בר חנינא שמעא להא דרבה בר בר חנה אמר ר"י דאם לא כן הוה ליה לומר כן כדקאמר לעיל ברייתא לא שמיעא ליה. ותו קשה דפשט הסוגיא משמע דלכולי עלמא מתניתין במחוסרין דיכה היא ורש"י ז"ל אמתניתין פירש דאין מחוסרין אלא שחיקה שכתב וז"ל ושוים וכו' ובגמ' פריך וכו' אבל הני אין נותנים קורה על גבי זתים עד שטוחנין תחילה ברחים וכן ענבים דורכים אותם תחילה ברגל ובלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא אלא דלא נפיק כי השתא וכו' ע"כ. ותו יש לדקדק בדברי רבי אלעזר דקאמר והני נמי דהיינו מתניתין דקורה כמחוסרין דיכה נינהו בכ"ף הדמיון ואמאי לא אמר בהחלט והני נמי מחוסרין דיכה נינהו לכך נראה ודאי דלר"י בר חנינא הוה שמיעא ליה הא דרבי יוחנן ומשום דס"ל דמתניתין לאו מחוסרין דיכה היא אלא כמחוסרין שחיקה בעלמא וכדברי רש"י ז"ל להכי מייתי עלה דר"י היא דשרי במחוסרין שחיקה דהיינו אתי ממילא דאמרינן ואהא פליג ר"א כדמוכח במסקנא דס"ל דקורת בית הבד יש לדונה כמחוסרין דיכה דאסור לכו"ע ולהכי לא מדמי לה לההיא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא ולדידיה ר"י ור"ע פליגי אר"א דחלות דבש וזתים וענבים וכו' דאינהו שרו אף במחוסרין דיכה ולא מחלקי אכן מכיון שהורה ר"י בר חנינא הלכה למעשה כרבי ישמעאל וכלומר דמתניתין נמי כוותיה אתיא והורה להיתר ומאי דלא אמר כמשנתינו היינו משום דאגב אורחיה אשמועינן דאף דבעלמא הלכה כר"ע מחבירו הכא הלכה כבר פלוגתיה משום דבית שמאי ובית הלל פליגי עליה והוו רבים לגביה וכיון שכן מעשה רב וקי"ל כוותיה דבמתניתין לאו מחוסרין דיכה נינהו ועלו דברי רש"י ז"ל לפי המסקנא.

ובשום ובוסר ומלילות לכו"ע יש לחלק בין מחוסרין דיכה למחוסרין שחיקה וכמו שחילק רבינו בפ' כ"א וז"ל השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום אם מחוסרין דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתם בשבת לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ הפרור וכו' עיי"ש הרי דבמחוסרין דיכה לא חילק דבכל גווני אסור ומ"ש ואם מחוסרין שחיקה ביד ר"ל אפילו ביד שרי וסוף לשונו יוכיח שהתיר בעץ הפרור ואין צריך לומר אם נשחק מעצמו על ידי הכלי דשפיר דמי ופסק רבינו גם כן לההיא דחלות דבש וזתים וענבים דהמשקים יוצאים מעצמם כר"א דמתניתין ודלא כר"א דמדמי להו למחוסרין דיכה דמתניתין וההיא שכתב רבינו בפרק כ"ב שהביא הרב המגיד ז"ל כבר תירצה הרב ז"ל בטוב. ומעתה מ"ש הרה"מ לדברי רש"י י"ל דכוונתו בההיא דר"י ור"ע כמ"ש במתניתין דושוים. ומ"ש יניחם בכלים וכו' היינו עם הכובד שעליהם שהניחו מבעוד יום ואז המשקים יוצאים מעצמם וכמ"ש בד"ה דאתי ממילא וכו'. וכפי זה נתיישבו גם כן דברי הרי"ף ז"ל שהביא ההיא דר' יוחנן לפסק הלכה ופסק גם כן כרבי יוסי משום דלא פליג ארבי יוחנן כלל הוא הנראה לענ"ד ונכון. מלבד מ"ש הרה"מ והרמב"ן והר"ן ז"ל עיין עליהם.

ומדליקין את הנר וכו'. בזו לא כתב עם חשכה כמ"ש באינך דלעיל אלא מבערב כלומר מבעוד יום וכמ"ש לקמן דין י"ט ומדליקה מבעוד יום וכו' והיינו דחשו חז"ל שמא יחתה כמ"ש שם ופ"ק דשבת דף כ'.