מעשה רקח על הלכות שבת ג:יט

בין ע"ג מנורה. בגירסאות שלפנינו בגמ' דף כ"א איתא בין ע"ג קרקע בין ע"ג כירה ואולי נוסחת רבינו ע"ג מנורה וכן הוא בתוספתא פ"ב שם וכן העתיק הרב ב"י או"ח סי' רנ"ה ומכאן רצה ללמוד הרב בני חיי ז"ל דאם עשה מדורה הרי נפטר מלהדליק נר שבת כיון שטעם הדלקת נר שבת הוא משום שלום הבית והא איכא ובפרט אם עושה מדורה על גבי מנורה דהיה ליה כנר ממש וכו' ע"כ. ולענ"ד אין דעתי נוחה בזה דנר שבת נתקנה משום שלום הבית ומשום עונג שבת כמ"ש רבינו פ"ה ואיכא בנייהו יחיד שדר בביתו לבדו דמשום שלום ליכא ומשום עונג איכא ובמדורה ליכא עונג לאורו או לאכול ולשתות האמנם אם באנו לחלק כגון שתהיה מנורה דולקת מנרות של שעוה וכיוצא כרוכים יחד שדינם כאבוקה דהוי כמדורה פשיטא ודאי דשפיר דמי דהא איכא נמי עונג ודע ששם הכריח מהברייתא ומדברי הפוסקים ז"ל ולענ"ד נראה דיש לחלק ולצדד והסברא היא עמוד ההוראה עיין מ"ש פ"ט דהלכות ברכות בשם הרב כנסת הגדולה ז"ל.

רוב עביו ורוב הקיפו. סוף פ"ק עץ יחידי רב אמר רוב עביו ואמרי לה ברוב הקיפו אמר רב פפא הלכך בעינן רוב עביו ובעינן רוב הקיפו כתנאי ר' חייא אמר כדי שתשחת העץ ממלאכת האומן ר' יהודה בן בתירא אומר כדי שתאחז האש משני צדדים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר את שני קצותיו אכלה אש ותוכו נחר היצלח למלאכה ע"כ. ואיכא למידק דאמאי הצריך רב פפא תרוייהו אי רוב עביו הוי טפי לימא רוב עביו ואם רוב הקיפו הוי טפי לימא רוב הקיפו ומתחלה היה נראה דמדקדוק הלשון קאמר הכי מדקאמר ואמרי לה ברוב הקיפו דמשמע דר"ל רוב עביו דקאמר רב ר"ל ברוב הקיפו נמי ולהכי פסק לחומרא דבעינן תרוייהו והיה נראה כן נמי מדברי רש"י שפירש ד"ה שני קצותיו אכלה אם בידוע שתוכו נחר וכו' דמשמע דמאן דאמר רוב הקיפו ר"ל מלבד רוב עביו אמנם ממה שכתב ז"ל ד"ה כתנאי רוב עביו או רוב הקיפו משמע דבחדא מנייהו סגי וגירסת הרי"ף ז"ל היא רב אמר רוב עביו ושמואל אמר רוב הקיפו וסתמא משמע דבחדא מנייהו סגי ולפי זה מ"ש רש"י בידוע שתוכו נחר ר"ל שכבר יבש עד שאין ראוי עוד למלאכה אבל אה"נ דעדיין לא נשרף ואם כן צריך לומר דרב פפא גופיה משום דלא מכרעת ליה הי מנייהו עדיף נקט לחומרא דבעינן תרוייהו.