מעשה רקח על הלכות שבת כט:כו

ישראל שהדליק וכו'. ברייתא כלשון רבינו דף נ"ג ובגמרא הטעם משום דכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך וכותי מכותי אסור גזרה אטו כותי ראשון ועמוד ראשון ופירש רש"י כותי שהדליק מישראל משחשכה מ"ש גזרה משום כותי ראשון וכו' אי שרית בכותי שהדליק מכותי משחשכה אתי לברוכי בכותי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא ניתוסף משחשכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד ע"כ. ודין היה מהלך חוץ לכרך וכו' ברייתא ג"כ שם ואסיקו דמחצה על מחצה נמי מברך ורבינו לא חש לבארו דדבר שאינו מצוי הוא וכ"כ הרה"מ והרב ב"י סימן רצ"א ביארו להדיא עיי"ש ועוד נראה דמשום דמידי דרבנן הוא פשיטא דבספק שקול אזלינן ביה להקל.

אור של כבשן וכו'. שם רמו ברייתות אהדדי ותירצו לא קשיא הא בתחילה הא בסוף ופירשו ז"ל דבתחילה אינו עשוי להאיר או אינו מאיר כ"כ אבל בסוף מאיר ועשוי להאיר ואם כן קשה על רבינו שלא חילק בין תחילה לבסוף ולא עוד אלא שכתב לכתחילה לא יברך עליו דמשמע אבל בדיעבד שפיר דמי ומנין המציא ז"ל חילוק זה ומצאתי בנוסח אחר כתב יד משנת הקי"א שכתוב שם בתחילה לא יברך עליו והנאני מאד נוסחא זו דבהכי ניחא הכל והם דברי הגמרא ממש וגם רואה אני לפ"ז שיש לקיים גם נוסחתינו ותיבת לכתחילה כאן ר"ל בתחילה ואשכחן דכוותא בכמה מקומות. ודין הגחלים נתבאר ג"כ שם ומבואר הדבר דבעשוים להאיר דוקא קאמר וכן פסק הרב ב"י שם להדיא ומתבאר עוד בדברי רבינו בדין אור של בית המדרש ובית הכנסת וכו'.

אור של בית המדרש וכו'. שם דף נ"ג רמו ברייתות אהדדיה ותירצו בדאיכא אדם חשוב וכו' והא דאיכא חזנא וכו' ונוסחת הגמ' שלפנינו אינו עולה לדברי רבינו והרב המגיד ז"ל כתב שיש נוסחאות אחרות ופירושים אחרים ע"כ. ודעת רבינו כר"ח שהביאו התוספות דבדאיכא אדם חשוב לאורה הדליקוה ובדליכא אינו עשוי כי אם לכבוד הבהכ"נ ולא להאיר.

ואבוקה וכו'. פסחים דף ק"ג ופי' הרה"מ אבוקה כמו חבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה ע"כ.

ואין מחזירין וכו'. ברכות דף נ"ג והטעם שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש דאי משום הנאת האור היה צריך לברך בכל פעם שנהנה מן האור וכ"כ הרב מג"א ז"ל. והראב"ד, משם הרשב"א הביאו הרב המגיד ז"ל, כתב דכ"ש על הבשמים דאינו אלא הנאה לנפשיה והני מילי במוצ"ש אבל במוצאי יוה"כ מהדר וכן פסק הרב ב"י סי' רצ"ח.