מעשה רקח על הלכות שבת כט:כ

את יום הזכרון הזה. דע דבדפוס אמשטרדם נמחקו אלו התיבות ולא ידעתי למה ונראה שיש להגיהם וגם בכל שאר הנוסחאות איתנהו.

זכרון תרועה. כתב ההגהות מיימוניות וז"ל כך אומר כשחל ר"ה להיות בשבת אבל כשחל להיות בחול אומר יום תרועה וכן תניא במסכת סופרים פי"ט ע"כ. ואיני יודע איך אפשר להבין זה בדברי רבינו דהא סתמא כתב ותו שכתב בסוף הנוסח ואם חל בשבת חותם מקדש השבת ישראל וכו' מכלל דבכל מה שהקדים בין בשבת בין בחול קאמר ובשו"ת תרומת הדשן סי' קמ"ה כתב שאחד מן הגדולים קבל מרבותיו שיש לומר לעולם זכרון תרועה מקרא קדש דהכי כתיב קרא אבל מקרא קדש גבי יום תרועה לא כתיב וכתב ז"ל דכן נראה קצת דעת רבינו מדסתם וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה לא הכריח כמ"ש מדכתב אחר זה ואם חל בשבת וכו' דבזה נתבארה יותר כוונתו להדיא ומ"ש עוד שם דמצא בגיליון מיימוני כתוב דודאי בקידוש יש לומר זכרון תרועה משום דבלילה מקדשי ולילה לאו זמן תרועה הוא כמו שבת ויתיישבו בזה דברי הרמב"ם וכו' ע"כ. תיקן הרב ז"ל לפי דרכו בנוסח הקידוש אמנם הרואה בדברי רבינו בנוסח התפילה בדף קמ"ו ערבית שחרית ומנחה של ר"ה יראה שכתב להדיא בכולם זכרון תרועה עיין עליו א"כ דעתו ז"ל בהכרח כמ"ש הרב דזכרון תרועה מקרא קודש כתיב ולא יום תרועה וכו' ועיין עוד להרמ"ש ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו מקרא קודש באהבה בנוסחא אחרינא כתיבת יד באהבה מקרא קודש.